גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרע"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא מציעא
המשך - דף פה עמוד ב 

בענין "שלא ברכו בתורה תחילה" - ברכת התורה דאורייתא או דרבנן? (ב)

נמשיך לדון בדרשת רז"ל עה"פ "מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' על מה אבדה הארץ. ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם" (ירמי' ט, יא-יב) - "אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה".

הנה ביסוד חיוב ברכת התורה ידועה המחלוקת - האם היא מן התורה או מדרבנן, דהנה איתא בגמרא (ברכות כא.): "אמר רב יהודה, מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר (דברים לב, ג) 'כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו'", והרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות להרמב"ם (שכחת העשין, טו) העלה שדרשה זו דרשה גמורה היא, ומנאו במנין המצות, כלשונו: "שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו, והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא, וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה - כן נצטוינו בזו", והביא סוגיית הגמרא במס' ברכות, ומסיק: "והעולה מזה שברכת התורה לפניה מצות עשה דאורייתא". וכן היא דעת הרשב"א (ברכות שם) והריטב"א (ברכות מח:) והמאירי (ברכות כא.).

ודעת הרבה אחרונים (פר"ח סי' מז; שאגת אריה סי' כד ועוד) היא שכוונת הרמב"ן היא גם על הקריאה בתורה ביחיד, שכל יחיד בלמדו תורה - עליו לברך מדאורייתא עובר ללימודו, וכן כתב במפורש בספר החינוך (מצוה תל). אכן, ישנם אחרונים (עי' באר שבע סוטה לג. ומא.; שו"ת משכנות יעקב סי' ס) שביארו דברי הראשונים - שדרשת הפסוק "כי שם ה' אקרא" דרשה גמורה היא - שאין הדברים אמורים כי אם בקריאת התורה בציבור בלבד, שפסוק זה בציבור נאמר ולא ביחיד, אבל ברכת התורה ביחיד אינה אלא מדרבנן.

מאידך יש חולקים על כל עיקר חיוב ברכת התורה מה"ת, וסוברים שהדרשה מהפסוק אינה אלא אסמכתא, וברכת התורה אינה אלא מדרבנן. וכן הוכיחו הרבה אחרונים בדעת הרמב"ם ממה שהשמיט ולא מנה במנין המצוות ולא הזכיר בשום מקום שחובת ברכת התורה מדאורייתא היא (עי' פר"ח ושאגת אריה שם ועוד).

הפרי חדש מביא את המאמר הגמ' דידן, שנענשו באבידת הארץ בגלל "שלא ברכו בתורה תחילה" כהוכחה שחיוב ברכת התורה היא מה"ת, ומשו"ה הסיק עוד בדעת הטור (או"ח סי' מז) שהביא מאמר זה - בהביאו חובת ברכת התורה - שגם הטור סובר שחיובה הוא מה"ת.

בביאור הוכחה זו נביא את דברי השאגת אריה (שם): "והכי נמי מצינן למידק מהא דפרק בתרא דנדרים דאמר התם 'מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן, אמר רבינא מפני שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי, היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה, א"ר יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה. וש"מ דברכת התורה דאורייתא, דאי מדרבנן הא אמרינן בפרק אין עומדין (לג.) דאנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, וירמיה קדים להו כמה דרי ובימיו עדיין לא נתקן".

בהמשך כתב עוד: "אלא שזה יש לדחות, דברכת התורה כבר התקינו בימי ירמיה, אלא שהם תיקנו נוסח שלהם, והכי נמי אמר התם 'תקנו קידוש', והרי קידוש היום הוי מן התורה, אלא על כרחך הם תיקנו נוסח של קידוש, והכי נמי אמר בפרק שלשה שאכלו (מח:) 'משה תיקן להם ברכת הזן, ויהושע ברכת הארץ, דוד ושלמה בונה ירושלים', אע"ג דכולהו מדאורייתא... אלא וודאי הנוסח שלהם אינהו תיקנו".

וממשיך וכותב: "מכל מקום נראה, מדנענשו עונש גדול כל כך ד'על דבר זה אבדה הארץ', שמע מינה דברכת התורה הוי מן התורה, דאי מדרבנן, לא היו ראויין לעונש גדול כל כך". וכן הוכיח הגריעב"ץ בספרו 'מור וקציעה' (סי' מז): "דאי נימא דברכת התורה מדרבנן, אין סברא לומר שעל מילתא דרבנן יענשו כל כך ותאבד הארץ ויגלו".

הרחיד"א בספריו (ברכי יוסף סי' מז סק"ח; אהבת דוד דרוש טז לשבת כלה) כתב כלפי הוכחה זו, שלפי מה שהביא הר"ן (נדרים שם): "ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל, דקרא הכי דייק ד'על שלא ברכו בתורה תחילה' - 'אבדה הארץ', דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש, אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים 'על מה אבדה הארץ', 'עד שפרשו הקב"ה בעצמו' - שהוא יודע מעמקי הלב, 'שלא היו מברכין בתורה תחלה', כלומר, שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו 'לא הלכו בה', כלומר, בכונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז"ל והם נאים ראויין למי שאמרם", אין שום הוכחה שברכת התורה חיובה מה"ת, כי העונש לא היה על עצם הדבר 'שלא ברכו בתורה תחילה', כי אם על סיבת הענין שלא ברכו תחילה - שלמדו שלא לשמה והתורה לא היתה חשובה בעיניהם.

וכתב עוד, שגם לפי פירוש הרמב"ם במאמר זה (ראה שו"ת פאר הדור סי' מב) אין הוכחה לדבר זה כלל, ונביא דבריו כפי שהובא בשיטה מקובצת (כאן): "והנראה לי בפירוש דבר זה... והוא שהדבר האסור הוא היות איש תלמיד חכם נמצא שם ועולה לפניו כהן עם הארץ, או מי שהוא גרוע ממנו בחכמה, וקורא תחלה ולהיות שהם מיעטו כבוד תורה, ואין קורין תחלה בתורה אלא קורא אחר פחות מהן...", כלומר, שמה שאמרו 'לא ברכו בתורה תחילה' הכוונה היא שהת"ח לא עלו תחילה לתורה כי אם עמי הארץ, והם עלו אחריהם, ודבר זה הוא מיעוט כבוד התורה (עי' מגילה כח.), ולאור האמור לא היה חטאם כלל במה שלא ברכו ברכת התורה, והבן.