יסורין של אהבה

א) דבר ראשון אף לדברי רב אמי אין הוכחה לעניות דעתי, שרק היתה כוונתו לומר שמי שאין בו עוון לא יבואו עליו יסורים סתם כך אפילו יסורים שהם דרך העולם בכך וכמו שאמרו שם לגבי מיתה והרי מיתה דרך העולם בכך מקרה אחד לצדיק ולרשע אך לא היתה כוונתו להוציא יסורים שיש בהם משמעות כמו יסורים של אהבה, וכל שכל שהגמרא דוחה דבריו. ב) אח"כ אמרת שיסורים של אהבה הוא על חטאים וממה נפשך הרי זה לא כדעת רב אמי, ועוד כלל לא משמע מהגמרא כן שהרי אמרה יסורים של "אהבה" ויסורים כאלו אינם בשביל אהבה אלא בשביל חטא על דרך שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ועוד מוכח מרש"י לא כך שהרי אמר שהוא כדי להרבות שכרו ולדבריך יסורים על חטאים אין זה כדי להרבות שכרו אלא רק למרק חטאיו, ועוד שהרמב"ם גם כן כתב במפורש שדעה זו סוברת שהוא כדי להרבות גמולו ולא מפני חטאיו, ואם כן אי אפשר לומר שהרמב"ם מסכים עם דעה זו (ותמוה איך כתב שהיא דעת יחיד ולא מצינו עליה חולק ועוד כתב שאין פסוק כזה בתורה והרי התנאים ואמוראים מוכיחים זאת מפסוקים ואם ירצה לחלוק זה ענין אחר אך לדעתם הוא הפירוש הנכון בפסוק ואולי לא כתב אלא כלפי המינים הפילוסופים שנראה להם זה לזרה וצ"ע). ג) ולגבי מה שהקשת מרש"י שכתב "דהוו להו בנים ומתו – הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עונותיו:" עכ"ל, במחילה מכבוד תורתך, אך המעיין שם בגמרא יראה שזוהי הוא אמינא בלבד ורש"י כתב זה לפי ההוא אמינא בלבד, עיין שם, ולפי זה אין סתירה כלל ברש"י שצריך עליה איזה תירוץ.

א) לענין ההצעה שגם לדברי רב אמי יבואו עליו "יסורים שהם דרך העולם בכך, וכמו שאמרו שם לגבי מיתה והרי מיתה דרך העולם בכך מקרה אחד לצדיק ולרשע". אדרבה, הגמרא אומרת שסברת "מקרה אחד לצדיק ולרשע" חולקת על דעת רבי אמי. (ורבי אמי יצטרך לפרש את הפסוק בענין אחר). ועוד, מנין מקור לחדש חילוק שתלוי בדרך העולם? ועוד מה הצורך בחילוק מחודש כאשר קיים כבר החילוק שהזכיר רש"י - בחומרת העבירה: "עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא", משמע שעבירה פחותה מזו יש. וכך חילקו בברכות ז ע"א - בין רשע גמור ושאינו גמור. וכך חילקו ביומא פו ע"א בין עבירה שעונשה יסורין לבין כזו שדי לה בתשובה. וכך חילקו בסוף סוגייתו סוגיית יסורין של אהבה בין איסור גניבה למידת חסידות של טעם גניבה. וכך בשאר סוגיות. ב) לענין שיסורין של אהבה זה לא כדעת רב אמי, נכון, שהרי לדעתו תליא "בשבט פשעם ובנגעים עונם". והגמרא הכריעה בשבת כסתמא דגמרא בברכות. לטענה שלא משמע מהגמרא כן שהרי אמרה יסורים של "אהבה" ויסורים כאלו אינם בשביל אהבה אלא בשביל חטא על דרך שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. כמובן שזו אהבה (משלי ג, יב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. "ועוד מוכח מרש"י לא כך" - ברש"י מפורש כך, כמפורט במאמר לעיל. "אמר שהוא כדי להרבות שכרו ולדבריך יסורים על חטאים אין זה כדי להרבות שכרו אלא רק למרק חטאיו" - מי לא חפץ לשכר כזה שימחלו לו עוונותיו?! וכך מפורש בלשון מדרש שכל טוב (בראשית כג, כ) "והמתאבלין עליו *מוחלין לו על עונותיו, בשכר* כבוד שעשה". "הרמב"ם גם כן כתב במפורש שדעה זו סוברת שהוא כדי להרבות גמולו ולא מפני חטאיו" - כנ"ל. הרמב"ם "כתב שאין פסוק כזה בתורה" - נכון. "והרי התנאים ואמוראים מוכיחים זאת מפסוקים" - נכון מאוד, מפורש בגמרא שלמדו מפסוקים בנ"ך ולא מהחומש. ג) דברי רש"י אלה הם על המשפט האחרון והמסכם של מסקנת הגמרא. הגמרא הוכיחה זאת מרבי יוחנן.

אשמח להעיר שוב במחילה מכבודך, א) כנראה שלא דקדק בדבריי, כי לא כתבתי שלדעת רב אמי יכול לבוא על אדם יסורים שהם דרך העולם בבחינת מקרה אחד לצדיק ולרשע, רק כתבתי שעל יסורים כאלו דיבר נגדם רב אמי שלא יהיו, וזה "סתם" יסורים, אך יסורים שיש בהם משמעות לא היתה כוונתו, ולפי זה אין לעשות מחלוקת בין רב אמי לבין שאר כל האמוראים ותנאים בענין יסורים של אהבה. ב) מה שכתבתי בסעיף (ב) הסבר דבריי- אתה כתבת (כפי הבנתי בדבריך) להשוות דברי רב אמי וענין יסורים של אהבה ועל זה כתבתי שגם אם נאמר שיסורים של אהבה הם כדבריך על חטאים קטנים וכד' עדיין סוף סוף רב אמי סובר שאין יסורים בלא "עוון", ולא אמר בלא "חטא", ולכן אי אפשר להשוות דברי רב אמי לשאר התנאים ואמוראים בדרך זו. ג) מה שכתבת שיסורים בשביל חטאים קטנים גם בכלל "את אשר יאהב יוכיח", איני יודע מה לומר, לפי דבריך גם כל יסורים אפילו של עבירות גדולות (כמו בכריתות שתשובה ויום כיפורים תולים ויסורים ממרקים) הרי הם בכלל את אשר יאהב יוכיח, וברור שלא לזה התכונה הגמרא, כוונת הגמרא שמדובר כאן רק על יסורים שהם רק בשביל אהבה בלבד ולא בשביל כפרה כלל, וכמו שאמרו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה לא מצא בידוע שיסורים של אהבה, הרי שאין בו שום חטא אפילו קטן כזה של ביטול תורה שקשה מאוד לא לעבור עליו. ד) כתבת ש"כך מוכח מרש"י", רש"י לא כותב כדבריך כלל, הכי הרבה אתה רוצה לדקדק ברש"י כל מיני דקדוקים שאין כל צורך בהם, מה שכתב רש"י "לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא" עכ"ל, הכונה בו ברורה שאין בידו שום עבירה כלל לא על דרך יסורים של מירוק כמו בכריתות ולא ביסורים על דרך שהקב"ה מדקדק עם צדיקים, כי בין כך ובין כך מדובר על עבירה בשבילה ראוי לבוא עליו יסורים כדי למרק חטאיו. ה) רצית לומר שגם הרמב"ם כתב כן, ועל זה כתבתי שהרמב"ם במפורש כתב נגד זה ואיך אפשר לפרש בו כך אם לא רק שלא כתב זה אלא כתב הפך זה. ו) כתבת "מי לא חפץ לשכר כזה שימחלו לו עוונותיו?!" עכ"ל, ובמחילה מכבוד תורתו אך נראה שלא מבין שמירוק על חטאים אינו מקבל עליהם שכר כלל, אלא רק שלא יצטרך לסבול עונש כזה בגיהנם וכד', וברור שגם אופן זה ממילא הוא מתקרב יותר להקב"ה, אך אין זה ממש כדי לקבל שכר אלא רק ממילא וזה לא כוונת הגמרא לעניות דעתי. ז) ברור שכונת הרמב"ם בפשטות שאין פסוק בתורה אין הכונה בחמישה חומשי תורה אלא הכונה בכל התורה היינו בכל התנ"ך וזה פשוט. ח) דברי רש"י על המשפט האחרון על רבי יוחנן, אני עומד בדעתי ששם זה מובא על הוא אמינא בלבד ובבקשה עיין שם שוב ותראה שרש"י מתיחס רק להוא אמינא ומה שתפרש בגמרא תפרש בו. עוד עיין במהר"ל נתיבות עולם נתיב היסורים בענין מה שביאר בענין יסורים של אהבה וכן בפני יהושע על הגמרא בברכות ה,א.