הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

יסורין של אהבה

ברכות ה ע"א

 
"תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם".

כתב הרמב"ם בספר מורה הנבוכים חלק ג פרק יז:
"ובא בדברי החכמים ז"ל תוספת אחת שלא באה במה שכתוב בתורה, והוא מאמר קצתם יסורין של אהבה, והוא שלפי זה הדעת אפשר שיחולו באדם מכות ללא פשע קודם אבל להרבות גמולו, וזהו גם כן דעת כת המעתזיל"ה, ואין פסוק בתורה לזה הענין...".

פירוש הדברים, שענין יסורין של אהבה שנוי במחלוקת.
דעת רב אמי במסכת שבת דף נה ע"א: "אין יסורין בלא עון דכתיב (תהלים פט, לג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם.
ואילו מסקנת הגמרא מכח הברייתא, שם בע"ב, שיש יסורין בלא עון.
ודעת הרמב"ם נוטה לדברי רב אמי.

אלא שכתב רש"י בסוגייתנו בע"ב:
"דהוו להו בנים ומתו - הוו להו יסורין של אהבה, שהאבלות מכפרת על עוונותיו".
לדברי רש"י מדובר איפוא באדם שיש בידו עוונות, ולמרות זאת יסוריו הם יסורין של אהבה.
ולכאורה רש"י סותר את דברי עצמו שבעמוד א':
"יסורין של אהבה - הקדוש ברוך הוא מייסרו בעולם הזה בלא שום עון, כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו".

אלא שהקדים רש"י עוד לפני כן לדקדק בדבריו ולתרץ:
"פשפש ולא מצא - לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא".
יש עוונות שענשם יסורין, כדברי רבי אלעזר בן עזריה במסכת יומא דף פו ע"א:
"עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט, לג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם".
ומי שבידו עוון שכזה מזומן גמולו בעונש של יסורין מכוערים ובזיון.
ואולם קיים גם "צדיק ורע לו", כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז, כ). ויסוריו – לא מדין השפטים הם, אלא שבאים לטובתו, לכפר על חטאיו המועטים ולמרק את המוץ הקל שאי אפשר בלעדיו.

ובזה ניחא תמיהת הרמב"ם, שאמנם יסורין בלא שום בדל עון – אי אפשר, וכמאמר הגמרא לקמן: (מסכת ברכות דף ז ע"א) "צדיק וטוב לו - צדיק גמור". אלא שגם צדיק שאינו גמור, יסוריו יסורין של אהבה הם.

וזהו שהאריך הקב"ה להוכיח את איוב כמו שגם דיבר אליהוא. שאמנם צדק איוב בדבריו שאיננו רשע, שלא כמו שטענוהו שלושת רעיו. אולם גם רחוק הוא מלצדוק בטענתו שנקי הוא מכל רבב.
וכן דרך החכמים במקומות רבים, שהיו מוכיחים את בעלי היסורין ואת האבלים על העוונות הקלים שבידם, ודוקא בזה היה תנחומם.
[ראה מעשה רב הונא שבע"ב, עבודה זרה דף ט ע"ב; מועד קטן דף כא ע"ב; מועד קטן דף כח ע"ב; כתובות דף ח ע"ב; סנהדרין דף קא ע"א; שמחות פרק ח הלכות ח-יג; שמחות פרק יב הלכה יג; בבא קמא דף נ ע"א; בבא קמא דף לח ע"א].