אם אוביר ... אשלם במיטבא / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
המשנה בדף ק"ד עמוד א' מדברת על אריס, המקבל שדה כדי להעלות מיבולו אחוזים לבעל השדה. אריס זה הזניח את שדהו, לא גידל בו דבר ועתה עליו להעלות לבעל השדה את הכסף שהפסיד כתוצאה מההזנחה. דינו של אריס זה הוא ששמים כמה היה יכול השדה להניב ולפי שומה זו משלם האריס לבעל השדה. מסיימת המשנה ואומרת 'שכך כותב לו: אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא'. זהו ציטוט מתוך שטר האריסות שכותב האריס לבעל השדה – אם אזניח ('אוביר' מלשון 'שדה בור') ולא אעשה – כלומר: לא אעבוד את השדה – אשלם במיטב.
השטר המצוטט כתוב בלשון שונה מלשון המשנה – בארמית. ארמית זו איננה הארמית של התלמוד הבבלי, זוהי ארמית ארץ ישראלית, ארמית בה דיברו וכתבו היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה. ארמית זו ניתן למצוא בכתבים 'עממיים' מתקופה זו כמו שטרות, כתוּבות, כתוֹבות וכדומה. בעקבות המשנה דנה הגמרא בשורה של מקרים בהם היו התנאים 'דורשים לשון הדיוט' – כלומר לוקחים את הלשון העממית בה נעשה ההסכם ודורשים אותה כדי להסיק מתוכה את ההלכה.
ההלכה כאן איננה חייבת להיות המסקנה הישירה מלשון כתב האריסות. אפשר להבין שהמילה 'במיטבא' מורה למשל שיש לשלם במיטב הארץ ולא לפי התוצרת המיטבית של השדה. התנא – ר' מאיר – דורש את לשון השטר וקובע ש'מיטבא' הוא היבול הטוב ביותר שהיה יכול השדה לספק. לפי דרשה זו הוא קובע את ההלכה.
מהי 'דרשה'? דרשה היא קריאה שמטרתה כפולה – מחד להישאר נאמן למילות הטקסט המתפרש ומאידך להגיד את האמירה של המפרש. הדרשות המוצלחות ביותר הן אלו שמצליחות למצוא את המסר של המפרש בתוך הטקסט בלי ליצור הפרעה בקריאה. ומה דורשים? אנו מכירים אינספור דרשות של תנאים על פסוקי התורה, אך כאן – הפלא ופלא – דורשים התנאים את הטקסט העממי וה'נמוך' ביותר: חוזה בארמית בין אריס לבעל שדהו.
מהו הדמיון בין שני המקורות המתפרשים? התורה היא החוק אותו יש לפרש ואילו החוזה הוא המציאות אותה יש לשפוט. תפקידם של התנאים הדורשים דומה לתפקידו של עורך הדין או של השופט המודרניים, עליהם להסביר גם את החוק וגם את הממצאים מהשטח. כאשר דרשותיהם של התנאים נאמנות – לפסוק מחד ולחוזה הארמי מאידך - מחברים התנאים בדרשתם בין שמיים לארץ, בין פסוקיו של הקב"ה לבין פסוקיו של ההדיוט, בעמוד איתן של תורה שבעל פה הקושר בין החוק האלוקי לבין המציאות היומיומית – "ר' לעזר בשם ר' יהושע בן לוי אומר: עמוד ברזל משנה".
