הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "מאי קמ"ל תנינא"
נידה עב ע"א
אמר רב יוסף: מאי קמ"ל? תנינא: טבלה יום שלאחריו ושמשה את ביתה, ואח"כ ראתה. ב"ש אומרים: מטמאה משכבות ומושבות ופטורה מן הקרבן! אמר רב כהנא: ראתה - שאני. אמר רב יוסף: וכי ראתה מאי הוי? ראייה דנדה היא! א"ל אביי לרב יוסף: רב כהנא הכי קא קשיא ליה, בשלמא היכא דראתה - גזרינן ראייה דנדה אטו ראייה דזבה, אלא היכא דלא ראתה - מאי נגזר בה? ועוד, תנן, הרואה ראייה אחת של זוב, ב"ש אומרים: כשומרת יום כנגד יום, ובה"א: כבעל קרי. .
1.
יש גירסא בסוגייתנו, שבמקום "מאי קמ"ל תנינא" [שמדגיש שיש כאן קושיה] יש גירסא "אף אנן נמי תנינא" [שמדגיש שיש כאן ראיה והוכחה].
2.
הליכות עולם שער שני פרק ב:
לג. מצינו דמקשה מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא מתרי תנאי דחד תנא אמר מילתא ואידך תנא אמרה בדוכתא אחרינא, כי הא דפרק עשרה יוחסין במשנת אבא שאול קורא לשתוקי בדוקי ואמרינן מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו תנינא חדא זימנא ראוה מדברת וכו' ומילתא דהכא אבא שאול אמרה ומילתא דהתם ר"ג ור' יהושע אמרוה
ואין שיטת הגמרא להקשות מאי קא משמע לן תנינא חדא זימנא מתרי תנאי אלא מסתם משנה לסתם משנה ועל רבי קא פריך מאי קמ"ל רבי הא תנינא חדא זימנא.
אלא שיש לומר דהתם בקידושין הכי קפריך תנינא חדא זימנא כלומר אמאי לא תנא לה רבי בחד דוכתא ולומר התם וכן אבא שאול אומר.
וכן מצינו תנינא ממשנה לברייתא, פרק אותו ואת בנו גבי הזורע כלאים לוקה וכו' ומקשינן תנינא נזיר שהיה שותה יין כל היום וכו' והך דהזורע כלאים לוקה אינה משנה אלא ברייתא
ומברייתא למשנה אין שיטת הגמרא להקשות מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא (דכמה) [ובכמה] דוכתי אשכחנא בברייתא מה ששונה במשנה אלא דהכי קא פריך דמכל מקום היה לו לשנות הברייתא באותו ענין ששונה במשנה אחר שהדין אחד, וכן כתבו שם התוספות (וז"ל):
יתכן שהביטוי "מאי קמ"ל תנינא" זהה למשמעות הביטוי "תנינא חדא זימנא" – משמעות של קושיה.
3.
הסבר: הביטוי "תנינא חדא זימנא" [=שנינו פעם אחת=שנינו כבר בעבר] מתאים רק כאשר השאלה היא משני "סתם משנה" – משנה ללא שמות תנאים – והקושי הוא על רבי יהודה הנשיא עורך המשניות: מדוע כתב דין זהה בשני מקומות במשניות.
3.1
בעל "הליכות עולם" מציין שמצינו ניסוח זה גם כאשר הדינים בשתי המשניות נאמרו על ידי שני תנאים שונים. ואז השאלה על רבי יהודה הנשיא מדוע לא כתב במשנה אחת [בלבד] את הדין הזהה בשמם של שני התנאים: "... וכן אמר..."
[אולי אפשר היה להסביר את שאלת הגמרא במקרים הנ"ל כך: מדוע רבי יהודה הנשיא שיבץ שני תנאים שונים במקומות שונים כשאומרים דין זהה – וכשההלכה כמו כל אחד מהם]
4.
הביטוי "תנינא חדא זימנא" רק ממשנה למשנה וממשנה לברייתא [מדוע חזר בברייתא על מה שכתוב במשנה] ולא מברייתא למשנה.
5.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל סא:
וכגון זה כתבו רש"י והתוס' בפ"ב דחולין דף ל"א א' דלא פרכינן הא תנינא חדא זימנא במילתא דאתיא מדיוקי
והיינו טעמא כדכתיבנא דכיון שלא בא מפורש במתניתין אין זה כפל ועל כגון דא רגיל תלמודא לתרוצי ולמימר פלוני דיוקא דמתני' אתאי לאשמועינן עיין שבת דף ל"ז ב' ושבועות דף כ"ט ב'
ומצאתי מחודש בעירובין דף פ"ה ב' דמקשה מאי קמ"ל תנינא ומדיוקא מייתי לה [ואולי יש הבדל בין "דיוק" לבין משמעות של דין זהה] ועיין הליכות אלי כלל תקי"ג:
ה"יד מלאכי" מוסיף ששאלת "תנינא חדא זימנא" היא רק כאשר הדין כתוב במפורש במשנה ולא כאשר הדין נלמד מתוך דיוק במשנה.
בתחילת דבריו [לא צוטט לעיל] ה"יד מלאכי" מסביר שיש ביטוי נוסף בש"ס "אף אנן נמי תנינא", כלומר יש סיוע לאמורא מדברי משנה, והגמרא לא מביאה זאת כקושיה "מאי קא משמע לן , תנינא" = מה האמורא משמיע לנו הרי דין זה כבר נלמד ממשנה?
5.1
והוא מביא הבחנה מאד יסודית וחשובה:
כשהדין במשנה ברור ולא נלמד מתוך דיוק אז מופיע כקושיה "מאי קמ"ל, תנינא?" – כי המשניות היו ידועות לאמוראים, אבל כאשר הדין נלמד מדיוק אי אפשר להקשות ממנו אבל אפשר להביא ממנו ראיה לאותו אמורא.
5.2
וגם לגבי "תנינא חדא זימנא", כיון שמדובר בשתי משניות יש מקום לשאלה, אבל אם מדובר בברייתא ומשנה לא בהכרח תמיד ניתן לשאול השאלה של "תנינא חדא זימנא".
6.
לסיכום: בסוגייתנו השאלה היא "מאי קמ"ל תנינא" מפני שהקושיה היא ממשנה על רב הונא. הלימוד מהמשנה הוא לא ממש על ידי דיוק אלא ממשמעותה של המשנה ולא ממש באופן מפורש.
6.1
לפי הגירסא של "אף אנן נמי תנינא" יתכן שקושיית ה"ערוך לנר" להלן מתיישבת:
ערוך לנר מסכת נדה דף עב עמוד ב:
בתוס' ד"ה אלא. כדמתרץ אביי מלתא דרב כהנא. לתירוץ זה קשה על רב יוסף דמאי פריך לרב הונא מאי קמ"ל תנינא דהרי טובא קמ"ל שהרי קאמר משכבה ומושבה שבשני דמשמע דוקא שלה אבל של בועלה לא ואדרבא יקשה ממתניתין עליו שהרי במתניתין קאמר מטמאין לשון רבים דמשמע דשל שניהם טמא ואף על גב דרב יוסף כשאמר מאי קמ"ל תנינא הביא לשון המשנה ב"ש אומרים מטמאה משכב ומושב ע"כ ט"ס הוא וצ"ל מטמאין דאל"כ היאך השיב רב יוסף וכי ראתה מאי הוי ראי' דנדה הוא הרי גם נדה מטמאה מו"מ בטומאת מעת לעת ולכן ע"כ השיב שהרי קתני מטמאין והבועל אינו מטמא כמו שפי' רש"י:
כלומר, אם נגרוס "אף אנן נמי תנינא" הרי לא קשה על רב יוסף שהרי לא הקשה על רב הונא אלא להיפך, הביא הוכחה לדבריו.
6.2
כמו כן, אפשר לומר, שאם בסוגייתנו הלכה כרב הונא לכן יש צורך לגרוס דווקא "אף אנן נמי תנינא", על פי הכלל הבא:
"אף אנן נמי תנינא" – כאשר הביטוי מוזכר אחרי דיון בדברי האמורא שהוזכר קודם - משמע מכך שזוהי ההלכה [בית אהרן, כרך י, עמוד קתנו].
