הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מתניתין מני"

נידה עא ע"ב

מתני' מני - אבא שאול היא, דתניא, אבא שאול אומר: טבול יום תחילה לקדש, לטמא שנים, ולפסול אחד. .
 
1.
הגמרא אומרת שדברי בית הלל שטבול יום הרי הוא ראשון לטומאה הם כדברי התנא אבא שאול.

2.
שואלים הפרשנים ["מתיבתא", הערה לא]: לפי הרמב"ם שחזרו והחמירו במשנה רק ביולדת מאחר והיא טבולת יום ארוך, ואם כן מדוע הגמרא מעמידה את משנתנו דווקא כאבא שאול, הרי יש לומר שמשנתנו המדברת ביולדת מתאימה אף לשיטת חכמים שמודים שמטמאת כראשון לטומאה מאחר שהיא טבולת יום ארוך.

3.
הסבר א:
כוונת הגמרא לומר שהסברא שביולדת היא כראשון לטומאה – אף לחכמים – היא כסברת אבא שאול בכל טבול יום. לפי הסבר זה יוצא שמשמעות הביטוי "מתניתין מני" היא שהמשנה מבוססת על סברת יסוד של תנא מסויים אבל בהחלט יתכן שהמשנה מתאימה גם לשיטות אחרות.

4.
הסבר ב:
המשנה מתאימה דווקא לשיטת אבא שאול, שרק בקדשים החמירו ולא בחולין שנעשו על טהרת הקודש אלא למעט תרומה. ומכיון שהמשנה כאבא שאול לכן "לקדשים" לא בא למעט תרומה אלא למעט חולין.

5.
הסבר ג:
הרמב"ם לא גורס את הביטוי "מתניתין נמי", ודברי אבא שאול הם מימרא עצמאית.

6.
החזון איש טוען שהרמב"ם גרס "מתניתין דלא כאבא שאול" [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שיא]