גאולה בבית המדרש / יעקב צ. מאיר
נידה עג ע"א
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
מסכת נדה, ועמה ש"ס בבלי, מסתיימת בברייתא הבאה, 'תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. שנאמר, "הליכות עולם לו". אל תקרי הליכות אלא הלכות'. התוספות מעידים כי 'אית ספרים דלא גרסינן ליה', ישנם ספרים בהם הברייתא הזו אינה מופיעה, 'מיהו בפירוש רש"י איתא, ור"ת הגיהו בספרו, וכן נראה...' עדויותיהם של רש"י ושל נכדו מחזקות את הסברה שיש לגרוס כאן את הברייתא הזו, לכך מוסיפים התוספות הוכחה פנימית הקושרת אותה אל הסוגיה הקודמת וכן הסבר, 'שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהן בדברי שבח ותנחומין' (תוספות ד"ה תנא).
אך מהו ה'שבח ותנחומין' שבדרשה זו? פרק ג' בחבקוק מספר כיצד יגיע הקב"ה באחרית הימים 'מתימן', יכסה את השמים בהודו ואת הארץ ימלא בתהילתו. דרך הילוכו של הקב"ה יזדעזע העולם כולו, 'ויתפוצצו הררי עד, שחו גבעות עולם, הליכות עולם לו' (חבקוק ג ו). ההרים, הררי עד, יתפוצצו. הגבעות העצומות, גבעות עולם, ישחו. הביטוי האחרון, 'הליכות עולם לו' מעט קשה יותר, אך האבן עזרא מסביר אותו באופן המתיישב על הלב, 'שחו הגבעות לפניהם והיו מישור והליכות עולם'. הגבעות הנישאות הפכו למקום מישור הראוי ל'הליכות'. בדרשת ה'תנא דבי אליהו' הופכות ה'הליכות' ל'הלכות', ולכן מי ששונה 'הלכות' אז 'עולם לו', זוכה לחיי העולם הבא.
אך הקשרו של הפסוק המקורי הופך את משמעות הדרשה לרדיקלית הרבה יותר מן הנדמה במבט ראשון. לא מדובר בהבטחה תמימה לשכר בעולם הבא, אלא לתיאור של הגאולה האחרונה כגאולה 'בית מדרשית'. מי ששנה הלכות הוא שיזכה לה.
המדרש מופיע, כפי שניתן לראות לפי שמו, גם ב'תנא דבי אליהו', מדרש בבלי מאוחר הכתוב עברית צחה. הוא מהווה חלק מתמונה משוכללת המוצגת במדרש זה, המתארת את הגאולה כולה במונחים 'בית מדרשיים', 'עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו הן ונשיהן ובניהן ובנותיהם ועבדיהם ואמהותיהם...' (סדר אליהו רבה ד)
ימי המשיח לפי סדר אליהו הם ימים שבהם העולם כולו הופך לבית מדרש אחד גדול. לא מדובר ב'מתיבתא דרקיעא' המוכרת מן התלמוד והמדרשים, המקום בו יושבין הקב"ה והצדיקים ועוסקים בתורה. 'בית המדרש הגדול' של הקב"ה מקיף את העולם כולו, נכנסים אליו נשים וילדים ואף גוים. תפיסה זו מצאה את ביטויה המשוכלל ביותר ברמב"ם, שבפסקת הסיום המרגשת של 'משנה תורה' שלו מתוארת אחרית הימים כך, 'ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"' (הל' מלכים יב ה).
החזון המשיחי האוטופי נאה, אך משהו ממנו מתקיים, לדברי הסדר אליהו, גם בהווה, 'מיכן אמרו, כל דבר שתיד להיות בסוף נעשה מקצתו. ישיבה להקב"ה בבית המדרש הגדול שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו, מקצת ישיבה לצדיקים בעולם הזה ולדוד מלך ישראל...' (סדר אליהו רבה ג). הגאולה כבר כאן והיא מאפשרת פגישה אינטימית – כמעט חברותא – בין לומד התורה לבין נותנה, 'מיכן אמרו, כל תלמיד חכם שיושב בינו לבין עצמו וקורא ושונה, הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו, שנאמר "נכח פני ה'' (סדר אליהו רבה יח). בכיה של השכינה לפני הקב"ה שבפסוק ('שפכי כמים לבך נכח פני ה'', איכה ב יט) הופך ללימודו של התלמיד חכם יחד עמו.
