הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "רב אשי"; "והלכתא"
נידה סא ע"ב
אמר רב אחא בריה דרב ייבא משמיה דמר זוטרא: האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה, ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק - שפיר דמי. מ"ט - מדאורייתא שעטנז כתיב - עד שיהיה שוע טווי ונוז, ורבנן הוא דגזרו ביה, וכיון דלא ידע אי נתקיה - שרי. מתקיף לה רב אשי: אימר - או שוע או טווי או נוז!
והלכתא כמר זוטרא, מדאפקינהו רחמנא בחדא לישנא.
1.
בפשטות, מבנה הסוגיה הוא כך: דינו של מר זוטרא; רב אשי מקשה עליו, והגמרא פוסקת כמר זוטרא ומיישבת את קושיית רב אשי.
2.
רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה ב:
רחל בת עז צמרה אין לוקין עליו משום כלאים אבל אסור הוא מדבריהם מפני מראית העין כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם הרי זה כלאים מן התורה, כיצד צמר ופשתים שטרפן זה עם זה ושע אותן ועשה מהן לבדין הרי אלו כלאים, טרפן וטוה אותן כאחד וארג בגד מטווי זה הרי זה כלאים. +/השגת הראב"ד/ ועשה מהן לבדים וכו'. א"א לבדים אינן מן התורה שאינן טווין אלא שוע בלבד.+
3.
רדב"ז הלכות כלאים פרק י הלכה ב
... ולפיכך צריכין אנו לומר דמה שכתב בפירוש המשנה הוא לפי מה שראה בגירסת הספרים והלכתא כמר זוטרא ואח"כ דחק אותו מה שהתירה תורה כלאים בציצית והתם ליכא שוע טווי ונוז יחד ואפ"ה איכא כלאים דאורייתא
ופירש דכיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם הרי זה כלאים מן התורה וכו' כדאתקיף רב אשי דאיהו בתרא אימור או שוע או טווי או נוז,
ומה שכתב בספרים והלכתא כמר זוטרא אינו מלשון הגמ'
וכן כתוב בנוסח ערבית שמסיים בה הכי והוא שלא יהיו עד שיהיו נחברים ג' ענינים כולם וכל מה שאינו כך הוא מדברי סופרים כך אמרו מקצת הגאונים וזה אצלי מאמר בלתי אמתי אלא שכל אחד מהם כלאים של תורה ומה שנזכר בגמ' נדה אינו לשון התלמוד אבל הוא לשון אי זה מפרש עכ"ל.
וזה ודאי מסכים על מה שכתב בפסק...
הרדב"ז מוכיח שהרמב"ם בהלכותיו פוסק כרב אשי, ואילו מפירוש המשנה של הרמב"ם משמע כמר זוטרא על סמך סוגייתנו "והלכתא כמר זוטרא". והרמב"ם חזר בו מדבריו בםירוש המשנה ופסק כרב אשי. כי הרמב"ם החליט "ומה שכתב בספרים והלכתא כמר זוטרא אינו מלשון הגמ'".
4.
כסף משנה הלכות כלאים פרק י הלכה ב:
... ובנ"א נמצא כתוב בהפך שאצל מה שכתב וכל שאינו כך הוא כלאים מד"ס כתב כך אמרו מקצת הגאונים וזה אצלי מאמר בלתי אמיתי אלא שכל אחד מהם כלאים של תורה ומה שנזכר בגמרא נדה אינו לשון הגמרא אבל הוא לשון איזה מפרש עכ"ל. ודבריו פה בחיבור אי אפשר ליישבם כפי הנוסחא... :
כמובא לעיל בסוף סעיף 3 .
5.
ר"י קורקוס הלכות כלאים פרק י הלכה ב:
ומחלוקתן תלוי בסוגיא דנדה פ' האשה כי דעת רבינו שאותה סוגיא אינה מכוונת ואינה מהתלמוד אלא איזה מפרש כתבה וכן מצאתי שכתב רבינו בפי' [המשנה] ופי' פיף עבותות [של צמר ופשתן] ודין צמר ופשתן בשק או בקופה שאסור להוליך הקופה על כתפו ונראה שהוציאו רבינו מהמשנה שאמרה השק והקופה מצטרפין לכלאים. ואחרים אמרו פירושו דה"ק חתיכת שק המחוברת בבגד צמר וחתיכת קופה המחוברת בבגד פשתן וחבר אח"כ השק עם הקופה אסור ללבוש הבגד ההיא וכן פי' רבינו בפירוש המשנה והפירוש שפי' כאן יותר נכון.
כנ"ל.
6.
וראה על כך בספר "רבנן סבוראי" – הרב זיני – עמוד 185 ובעיקר בהערה 3: "נצטרך לכתוב ספר שלם על סוגיא זו והקשור לה..." [וראה שם את טענתו כלפי מהדורת פרנקל של הרמב"ם – "... ברוב חוצפתם..."].
6.1
ויש להעיר, הרי החוקרים [ראה בהרחבה בספרו של הרב זיני "רבנן סבוראי"] מדגישים פעמים רבות שהביטוי "והלכתא" הוא תוספת של הסבוראים. א"כ מה ה"פלא" שבסוגייתנו ה"והלכתא" "אינה מהתלמוד".
7.
ויש להעיר: "מר זוטרא" היה חברם של רב אשי ואמימר. רב אשי היה כתלמיד-חבר של מר זוטרא. ואולי זו סיבה נוספת לפסוק כמר זוטרא, מפני שאין רב אשי [תלמידו] רשאי לחלוק עליו [אפילו אם הוא "רק" תלמיד-חבר]. ואולי זוהי המשמעות המיוחדת של ה"והלכתא" בסוגייתנו - לא שיש כאן הכרעה מיוחדת אלא חידוד שיש כאן הכרעה על פי כללי ההכרעה.
7.1
אבל הרמב"ם כנראה פוסק דווקא כרב אשי [כפי שמוסבר בהרחבה לעיל בדברי ה"כסף משנה" ואחרים] כנראה מפי שהוא סובר שהלכה כרב אשי בגלל קושייתו על מר זוטרא וגם מפני שרב אשי נחשב כ"בתראי" [כדברי הרדב"ז לעיל "דאיהו בתרא"], והביטוי "והלכתא" נכתב על ידי "תלמיד" ולא על ידי האמוראים [ובודאי לא על ידי רב אשי עצמו - "עורך הגמרא"] וגם לא על ידי סבוראים.
