מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
א"ל תלמידיו רבינו עד כאן
ברכות סא ע"ב
אמרו לו תלמידיו לר"ע רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך וכו' אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, וכו'.
וצ"ב קו' התלמידים דאטו לא "עד כאן" ומה ההו"א בכלל שבכה"ג אי"צ למסור את הנפש ושמצוה לומר ק"ש אע"פ שנהרג מתוך יסורים נוראים, הא ברור הוא דמצוה לקבל ע"ע בזמן זה עול מלכות שמים. וליכא למימר שנתכוונו לשאול את ר"ע אם גם בכה"ג איכא חיוב כזה לומר ק"ש אע"פ שמסובל כ"כ ביסורים, דמנלן דאיכא חיוב כזה לומר ק"ש לפני המיתה, וכן מדהשיבם שכל ימי הייתי מצטער וכו' מוכח דאינו חיוב, שכן לא אמר להם כלל דאכן "חייב" לקבל ע"ע עומ"ש, וצ"ב.
אולם נראה לבאר, דנתכוונו לשאול את רבם אם עד לדרגה כ"כ גבוה הגיע ואטו השיג דרגה כ"כ גדולה, והיינו איך הגעת לזה ולמדינו לפני פטירתך איך משיגים "דביקות" ואהבת ה' כזאת שאף במצב נורא כ"כ יכול לקבל ע"ע עומ"ש לקרוא ק"ש. וזהו דשאלוהו "עד כאן", והיינו "איך מגיעים לזה". וע"ז השיבם ר' עקיבא דכל ימי הייתי "מצטער" מתי יבוא לידי ואקיימנו וכו' וכו' דמתוך שציפיתי והצטערתי כל ימי מתי אזכה למות עק"ה זכיתי לבוא לזה ולעמוד בנסיון קשה לזה לקבלו "באהבה" ולקבל ע"ע עומ"ש במצב כזה, דמתוך שאדם "ממתין ומצפה" לבוא לזה שפיר יצליח לעמוד בניסיון כשיבוא, וכדאמר להם "וכי עכשיו שבא לידי לא אקיימנו" דע"כ דהמצפה לזה יוכל בנקל לעמוד בזה, ונכון בס"ד.
