מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
שלא תמצא אשתך ספק נדה
ברכות נה ע"ב
ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך. וכ"ה בסנהדרין (קג.), ויעו"ש ברש"י שכ' בזה"ל, שלא תמצא אשתך וכו', והיינו באהלך באשתך כדאמרי' [במו"ק ז:] אין אהלו אלא אשה, ובשעה שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית, שעל ספק הוא מיצר ויצרו תוקפו ואומר טהורה היא ועל חינם אני מונע, עכ"ל ע"ש. וכעי"ז אי' בב"מ (קז.) דאמר רב מאי דכ' ברוך אתה בבואך, שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך וכו' ע"ש.
אולם צ"ע דבב"מ פירש"י איפכא. דכ' וז"ל, ספק נדה, וכ"ש ודאי, עכ"ל. וצ"ע ברש"י. וצ"ל דס"ל לרש"י דשניהם אמת אולם תלוי אצל מי, דיש בנ"א דחמור וקשה אצלהם ספק נדה מודאי, וה"ט כדפירש"י דחושב שעל חינם אני מונע ושאיהו דמזיק אנפשיה ובידים מפסיד עצמו מחוסר ידיעה וכו'. אולם מאידך איכא בנ"א שהודאי קשה להם, וה"ט דבספק חושבים שעכ"פ יש להם "פת בסלו" דתיכף יברר הדבר אצל המו"ץ או שיעיין היטב בסוגיא בש"ס וטושו"ע ויתברר לו שטהורה היא או שיברר יותר טוב מה ראתה אשתו ויתברר שאינו מראה טמא וכיו"ב, ומשא"כ כשודאי נדה היא ע"כ שטמאה היא בלי ספק ולזה פעמים ספק פחות קשה מדאיכא לפת בסלו, וזהו דפירש"י בב"מ שם דזהו דכ' ונגע לא יקרב באהלך שלא ימצא אשתו בספק נדה וכ"ש ודאי, דאיכא בנ"א דה"ודאי" קשה להם יותר. ומאידך בסנהדרין פירש"י דספק ק' יותר, דהתם איירי בבנ"א שהספק ק' יותר, ודו"ק.
אולם יל"ע מ"ט פירש"י דוקא בסנהדרין כך ובב"מ כך ולא איפכא. וי"ל שכן בב"מ איירי בדעת רב דבי' לדכ' ברוך אתה בבואך וכו', ויעוי' בפ"ק דיומא (יח:) וביבמות (לז:) דכשהיה רב נוסע לעיר אחרת היה מכריז "מאן הוי ליומא" ופירש"י יש אשה שתינשא לי ליומא כשאתעכב כאן ואח"כ תצא בגט, ומק' הגמ' הא אמר ראב"י לא ישא אדם אשה במדינה זו וכו', ותי' הגמ' דהוי לייחוד בעלמא ולא לשם ביאה, לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, ופירש"י דכיון שהוא "נשוי" אשה אין מתאווה כמי שאין לו אשה ע"ש, והיינו דכיון שבא רב לעיר אחרת היה "שרוי" בלי אשה דאשתו נשארה בעירו. וא"כ יל"פ דזהו דפירש"י דוקא בב"מ דנדה ודאית ק' יותר, דהא איירי בבי' דברי רב, וא"כ ע"כ דרב לשיטתיה דס"ל דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו, דע"כ דלפי"ז נדה ודאית ק' יותר מספק, דבספק איכא עכ"פ קצת "פת בסלו", ודו"ק בזה.
שו"ר ב"בן יהוידע" בברכות הכא [מהבן איש חי] דבי' מ"ט כ' בגמ' דוקא "ספק" נדה, ואח"כ הק' סתירה ברש"י כנ"ל, וכן הביא למרן החיד"א שהק' כן. ותי' ע"ז הבן יהוידע דהא בסנהדרין פירש"י מהו ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא וכו', וא"כ א"א לפ' דהיינו נדה ודאית דהא ע"י הדם גופא תוליד בנים [וכבפ"ק דכתובות (י:) וכ"ה בפ"ק דנדה (ח:) דכל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין יעו"ש], וא"כ ע"כ דאיירי רק בספק דנחשב נגע. אולם בב"מ איירי בדכ' ברוך אתה בבואך שתלה הטובה באיש שיהיה מעונג בבואו מן הדרך, וא"כ אם תראה דם ודאי ימנע מזה ולא יהיה אז "מבורך" לפי שעה ואע"פ שעצם הדם הוי טוב, ולזה שפיר אפשר לפ' בזה שלא תהיה נדה ודאית, עכ"ד הבן איש חי יעו"ש.
