הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "הלכה כרבי מחברו"; "שקיל וטרי"

נידה ס ע"א

ת"ר, תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה, ובסופרת שבעה שלא טבלה. לפיכך היא - מתוקנת. וחברתה - מקולקלת, דברי רשב"ג.
רבי אומר: אינה תולה, לפיכך שתיהן מקולקלות. ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה, ובי. 

1.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ט הלכה כט:

האשה שהשאילה חלוקה לנדה בין עכו"ם כ בין ישראלית וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ומצאה עליו כתם ה"ז תולה ל בנדה שלבשה אותו,
השאילה אותו לזבה קטנה ביום הטמא שלה או ליושבת על דם טוהר או לבתולה שדמיה טהורין ה"ז תולה בה,
אבל אם השאילה אותו לזבה קטנה ביום השמור או לזבה גדולה בז' ימים נקיים וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו כתם
שתיהן מקולקלות השואלת מ והמשאלת אותה שמא נ מזו שמא מזו,
השאילה אותו ליושבת על הכתם אינה תולה בה שאין תולין כתם בכתם.

2.
הגהות מיימוניות הלכות איסורי ביאה פרק ט הלכה כט:

[מ] כרבי מחבירו אבל הרמב"ן פסק כרשב"ג דאמר הרי זו תולה וע"ש בברייתא:

3.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ט הלכה כט:

השאילה אותו לזבה קטנה וכו'. שם ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה לפיכך היא מתוקנת וחבירתה מקולקלת דברי רשב"ג רבי אומר אינה תולה לפיכך שתיהן מקולקלות ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וביושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורין ופסק רבינו כרבי דהלכה כמותו מחבירו

יש בברייתא מחלוקת בין רשב"ג לרבי [רבי יהודה הנשיא]. אומרים הפרשנים שהרמב"ם פסק כ"רבי" מפני הכלל ש"הלכה כרבי מחברו" – כלומר, הלכה כ"רבי" נגד כל חכם "בודד" אחר.

3.1

אבל הרמב"ן והרשב"א פסקו כרשב"ג להקל בכתמים של דבריהם והרמב"ן כתב שבזמן הזה אינה תולה ביושבת על דם טוהר לפי שהוא סובר שאסור לבעול על דם טוהר בזמן הזה אבל רבינו כתב פרק י"א
 

ואילו הרמב"ן ואחרים פוסקים כרשב"ג מפני שמדובר בדין של כתמים מדרבנן ויש להקל להלכה

3.2

... ודע דכשם שנחלקו ר"ח ורב אדא בטמא כך נחלקו בזבה בתוך ימי ספירתה. וכ"כ התוס' בד"ה באנו. ומיהו כפי רוב הפוסקים שפסקו כרשב"ג להקל בכתמים של דבריהם לא נפקא לן מידי לענין דינא במחלוקתם דר"ח ורב אדא שהרי בפירוש נקט רשב"ג דאפילו זבה בז' שלה דמפסדת הרבה וטהורה היא שהרי בידה לטבול כל שעה מן התורה ואפ"ה תולה בה כ"ש בתוך ימי זיבתה אך אליבא דרבינו ז"ל דפסק בפירקין כרבי משום דהלכה כמותו מחבירו וכמ"ש ה"ה ז"ל.
ומלבד זה לדידי יש עוד הכרח מדאצטריכו ר"ח ורב אדא ור' יוסי לפרש לנו סברת רבי בטמא ביום ב' מה יהיה דינו אליבא דרבי אי לאו דהלכתא כוותיה לא הוו שקלי וטרי אליביה ולפי זה נפקא לן טובא לענין כתמים ממחלוקתם דר"ח ורב אדא. דלר"ח אף בזבה בתוך ימי ספירתה לרבי אינה תולה בה ולרב אדא מודה רבי דתולה בה. ולפי הנראה דראוי לפסוק כרב אדא חדא משום דמיקל בכתמים ועוד דרבי יוסי קאי כוותיה וכן נראה מדברי הרשב"א בת"ה שכתב דטעמא דרבי הוא משום דכיון דבידה לטבול לאו כמחוסרת מעשה היא והרי היא כטהורה כו'. אלמא דבתוך ימי זיבתה מודה רבי דתולה:

ה"משנה למלך" מנמק נימוק נוסף להכרעת הרמב"ם כ"רבי" ולא כרשב"ג, והנימוק הוא: מכיון שרב חסדא ורב אדא נחלקו ביניהם ודנו בדברי "רבי" לכן הלכה כרבי על סמך העיקרון של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"

3.3
ראוי להדגיש: לא מדובר כאן "רק" בכך שאמוראים דנו בדברי "רבי", אלא בכך, שהם נחלקו ביניהם וכל מחלוקתם מתאימה רק לדעת "רבי", לכן נראה שהם עצמם פסקו כ"רבי" [וכנראה אין הכוונה ש"עורך הגמרא" הוא זה שמנהל את הדיון בגמרא אליבא ד"רבי" ולכן נראה ש"עורך הגמרא" פוסק כ"רבי"].

4.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד עז שמביא את שיטת הר"ן שהלכה כרשב"ג ולא חל כאן הכלל שהלכה כרבי מחברו מפני שרשב"ג היה אביו ורבו של "רבי" לכן אין הלכה כ"רבי".

4.1
ה"יד מלאכי" [אות רלח] דן בהרחבה בנושא זה של "רבי" נגד רשב"ג. וראה גם ב"ילקוט ביאורים", עמוד עז, בהערה קפב.