ותולה בכל דבר
נדה נח ע"ב
"מתני'. ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות; שחטה בהמה חיה ועוף...".
כתב בספר האגור הלכות שחיטה סימן אלף סב (הובא בב"י תחילת יו"ד):
"ובסמ"ק כתב נשים שוחטות לעצמן אם יודעות הלכות שחיטה ע"כ. אף כי התוספות כתבו בביאור שנשים שוחטות אפילו לכתחלה. מנהג בכל גלות ישראל שלא ישחטו ומעולם לא ראיתי נוהג לשחוט. ולכן אין להניחם לשחוט. כי המנהג מבטל הלכה ומנהג אבותינו תורה היא".
והוסיף הש"ך בחושן משפט סימן לז ס"ק לח:
"וכן בנדון דידי שמעולם לא שמע שום אדם שהנשים שוחטות, וגם הדבר שכיח טובא והלכות שחיטה נוהגים בכל יום, ולא שמענו מעולם שאשה שחטה או שלמדה הלכות שחיטה כדי שתוכל לשחוט, אלא המנהג פשוט שאין הנשים שוחטות, ודאי בכה"ג הוי לא ראינו ראיה".
וקצת קשה, ששמענו מעולם – ממשנתינו, שהנשים שוחטות, שנקטו שחטה בהמה חיה ועוף, ורגילות המשנה להביא דוגמא מדבר שבהווה, כמו שנקטו לקמן "שלש נשים שלבשו חלוק אחד או שישבו על ספסל אחד", ולא אמרו שלבשו טלית וישבו על גבי מיטה או שאר דברים.
אלא שהאגור לא הזכיר אלא "מנהג בכל גלות ישראל" ולא בזמן המשנה שהיו בארץ ישראל, ובכך יש להעמיד גם את דברי הש"ך.
ולעצם הדין שתולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות.
הפתחי תשובה ביורה דעה סימן קצ ס"ק יב הביא מהסדרי טהרה שיכולה לתלות גם בפרעושים שלכלוך שלהם שחור.
ובס"ק לא הביא מספר חמודי דניאל כ"י לתלות בצואת תרנגולים, שלפעמים הם אדומים.
והבית לחם יהודה על יו"ד סימן קצ, יח הביא את דברי השלטי הגבורים שבועות ב, ב לתלות בצואת צפור דרור, כי מצאה כן כמה פעמים בחדר שלה על בגדיה.
ולכאורה לא מצאנו בפוסקים לתלות בצואת אדם, למרות השכיחות הרבה.
מכאן ראיה לטהר כל מיני צבעי חום המצויים בצואה.
