ממה חשש ר' טרפון? / יעקב צ. מאיר

נידה סא ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

מעשה מוקשה מביא רבא בסוגייתנו, 'הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא, אתו לקמי דרבי טרפון אמרו ליה, לטמרינן מר'. קול יצא על בני הגליל שהרגו את הנפש, באו לפני רבי טרפון, אמרו לו, יחביאנו אדוני. 'אמר להו, היכי נעביד? אי לא אטמרינכו – חזו יתייכו. אטמרינכו – הא אמור רבנן, האי לישנא בישא אף-על-גב דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי. זילו אתון טמרו נפשייכו'. אם רבי טרפון לא יחביאם הם עלולים להיראות, אך הוא איננו יכול להחביאם, שכן מסורת נקוטה בידו שגם אם אין להאמין ללשון הרע יש לחשוש שמא היא נכונה. לכן מורה להם רבי טרפון, לכו אתם והחביאו עצמכם.

ממה חושש ר' טרפון? עונה רש"י: 'ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם'. האמנם אסור להציל מידי המלכות את מי שספק הרג את הנפש? לפי רש"י נראה שכן. אך גם התוספות וגם הרא"ש מקשים עליו מן השאילתות דרב אחאי גאון: 'וכי אם יצא קול על אדם שחטא, בשביל קול בעלמא יהא אסור להציל נפשו?' ומסביר הרא"ש במקום: 'ונראה דברי רבינו אחא שפירש בשאילתות, "אם הרגתם חייבתם ראשי למלך, שהתרה מלקבל רוצחים"'. לא בעיה מוסרית של 'דינא דמלכותא דינא' יש כאן, כי אם חשש ממשי לחייו של רבי טרפון.

ואכן, הסיפור מופיע בשאילתות בנוסח שונה. בשאילתות מסרב רבי טרפון להחביאם בטענה אחת בלבד, 'אמור רבנן, לישנא בישא אף-על-גב דלקבוליה לא מבעי, למיחש לי מיבעי. דילמא איתא למילתא, ולא מסתייעא מילתייכו, וגרמיתון צערא לדילי נמי. אזילו אתון אטמירו נפשייכו' (שאילתות דרב אחאי, מהדו' מירסקי, סוף שאילתא קמו). שמא, אומר רבי טרפון, יש אמת בדבר השמועה שהרגתם נפש, ולא יסתייע הדבר שתסתתרו, ותגרמו צער גם לי. לכן, לכו החביאו את עצמכם.

האם לא סייע רבי טרפון לבני הגליל משום שאין להסתיר רוצח, או משום שהוא לא רצה לסבך את עצמו? שני ענפי פירושים מתפרשים לפנינו. מצד אחד רש"י, האומר 'ושמא הרגתם ואסור להציל אתכם', ומסייע לדבריו רבי יהודה החסיד בספר חסידים המפרש כמוהו, '... אם בורח רוצח אליך אל תקבלהו, בין יהודי בין נכרי, כמעשה דר' טרפון בנדה' (ס' חסידים, תרפג). זוהי המסורת הצרפתית-אשכנזית בטהרתה, לפני שעורבבה עם מסורות ונוסחאות מישיבות הגאונים.

מולו עומדים בעלי התוספות והרא"ש, שגירסת רב אחאי שבשאילתות היטתה את פירושם לכיוון התועלתני יותר, שרבי טרפון לא רצה לסכן את עצמו. ופירושם קשה, שאם חושש ר' טרפון לחייו מה אכפת לו אם הרגו באמת או לא?

אך לפנינו נמצא פירוש מפתיע של המעשה בגרסת השאילתות, המפרק את הקושיה על פירוש התוספות והרא"ש. בפירוש ר' שלמה ברבי שבתי ענו לשאילתות מצאנו, 'הנהו בני גליל שחשדו אותן שהרגו נפש, והיו מפייסין אותו שיצניעם שלא ימצאום קרובי הנרצח...'. לדידו, בני הגליל אינם מבקשים להסתתר מפני השלטון הרומי, אלא מפני גואל הדם. ממילא לא חושש רבי טרפון לחייו ולחיי משפחתו, אלא שמא הרגו בני הגליל בכוונת מכוון. כאשר הוא אומר להם, 'דילמא איתא למילתא, ולא מסתייעא מילתייכו, וגרמיתון צערא לדילי נמי', הוא איננו מתכוון שייגרם לו נזק מן השלטון, אלא שיש דברים בגו שהם לא רצחוהו בשוגג והצער שייגרם לו לא יהיה צער הגוף, אלא צער הידיעה שהגן על רוצחים במזיד. כך מתיישבת שיטת רש"י עם גרסת רב אחאי, ומסתבר שהתוספות והרא"ש לא הבינוהו כיאות.