הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "הלכה כרשב"ג"; "חכם מאוחר"

נידה נו ע"א

אם יכולין להשרות: בעי רבי ירמיה: תחילתו וסופו בפושרין, או דלמא תחילתו אף על פי שאין סופו? ת"ש, דתניא, כמה היא שרייתן בפושרין? יהודה בן נקוסא אומר: מעת לעת, תחילתו אף על פי שאין סופו. 
רשב"ג אומר: צריכין שיהו פושרין מעת לעת. 

1.
מפשט הסוגיה יוצא שהבעיה שהציג רבי ירמיה תלויה במחלוקת תנאים.
כמה הערות:

2. אין הכרעה לגבי בעיית רבי ירמיה.

3.
הגמרא לא מסיימת ב"תיקו".

4.
מדוע הגמרא לא השתמשה בביטוי "כתנאי", שמשמעותה יותר ברורה שבא ללמדנו שבעייתו של רבי ירמיה תלויה במחלוקת תנאים. ומצינו בש"ס את הביטוי "כתניא" שבא לפתור בעייה שמציג אמורא.

5.
בסוגייתנו יש מחלוקת בין יהודה בן נקוסא לרשב"ג. נחלקו הראשונים בביאור כל פרטי הסוגיה. נציין כללי פסיקה שנלמד מדברי הראשונים בסוגיה.

6.
רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ב הלכה א:

דם נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח אבל יבש יותר מדאי אינו מטמא, ועד כמה אם שורין אותן בפושרין מעת לעת וחוזר לכמות שהיה הרי זה מטמא בלח אם היו המים פושרין בתחלתן אף על פי שאינן פושרין בסופן, וכל הדברים האלו דברי קבלה הן. +/השגת הראב"ד/ אם שורין אותו. א"א נ"ל דלא בעינן מעת לעת אלא לשרץ ונבילה.+

7.
כסף משנה הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ב הלכה א:

[א] דם הנדה וכו'. אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח וכו'. ר"פ דם הנדה (דף נ"ד ע"ב) ויליף לה מקראי. ומ"ש ואם היו המים הפושרין בתחלתן וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק לחומרא בדאורייתא:
וכתב הראב"ד אם שורין אותו א"א נ"ל דלא בעינן מעת לעת אלא לשרץ ונבילה עכ"ל. טעמו משום דבאינך שהם דברים רכים בשרייה כל דהו סגי להו אבל מפשט דברי המשנה משמע כדברי רבינו וכך הוא דעת התוספות:

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פסק שהבעיה לא נפשטה בגמרא ולכן הוא הכריע "לחומרא". והחומרא היא לפי שיטת רבי יהודה בן נקוסא.

8.
משנה למלך הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ב הלכה א:

[א] ואם היו המים פושרין בתחילתן וכו'. דין זה הוא מחלוקת ר"י בן נקוסא ורשב"ג בברייתא ר"פ דם הנדה ופסק רבינו כר"י

ולא ידעתי למה דאף שכתב הנמק"י בפרק יש נוחלין דכללא דכ"מ ששנה רשב"ג אינו אלא במשנה וכ"כ מרן לעיל ספ"ז מהלכות פרה אדומה

מ"מ לגבי ר"י בן נקוסא הו"ל למפסק כרשב"ג דהוא מארי דתלמודא טפי

ועוד דמרן ז"ל כתב בפ"ט מהלכות טומאת מת דין ה' דרבינו ס"ל דכלל זה הוא אף בברייתא.

ומ"ש מרן כאן דרבינו פסק לחומרא בדאורייתא הם דברים תמוהים בעיני
דאדרבה לקולא פסק דלר"י אם שרה אותם במים שהיו פושרין מתחילתן ולא סופן ולא חזר לכמות שהה ה"ז יבש יותר מדאי וטהור ולרשב"ג עדיין חשיב לח עד שיהיו המים פושרין מתחלתם ועד סופן

וכ"כ רש"י בפירוש דר"י מיקל וצ"ע: