טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

הקושט, והחימום, וראשי בשמים – זנגביל המלמלה (1)

"ורמינהי: הקושט, והחימום, וראשי בשמים, והתיאה, והחלתית, והפלפלים, וחלת חריע נקחין בכסף מעשר, ואין מטמאין טומאת אוכלין דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם נקחין בכסף מעשר מפני מה אין מטמאין טומאת אוכלין? ואם אינן מטמאין אף הם לא ילקחו בכסף מעשר? וא"ר יוחנן בן נורי: נמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר, ואין מטמאין טומאת אוכלין" (נידה, נא ע"ב).
 

שם עברי: זנגביל המלמלה  (קוסטוס) שם באנגלית:  Crape Ginger    שם מדעי:  Costus speciosus   

שם נרדף במקורות: קושט, כושת, קושת, כשרתא , קדה (?), קציעה (?)


נושא מרכזי: לזהוי הקושט


השם קושט מופיע בספרות חז"ל בשני הקשרים: כסממן הקטורת וכתבלין. הוא נמנה בברייתת "פטום הקטורת" כאחד מאחד עשר סממני הקטורת ובמשנה כתבלין המשביח את האוכל: "הקושט והחמס וראשי בשמים התיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע נלקחים בכסף מעשר ואינן מטמאין טומאת אוכלין וכו'" (עוקצין, פ"ג מ"ה). למסקנת הגמרא (נידה, נא ע"ב) אין לקנות תבלינים דוגמת הקושט בכסף מעשר שני משום שהם אינם אוכל בעצמם. מפרש רע"ב (עוקצין, שם): "אף הן לא ילקחו בכסף מעשר - דרחמנא אמר (דברים י"ד) ונתת הכסף וגו' ואכלת שם, דבר שהוא נאכל כמות שהוא אתה קונה בכסף מעשר, שאינו נאכל כמות שהוא אין אתה קונה בכסף מעשר. וכן הלכה, דאין מטמאין טומאת אוכלים ואין נקחים בכסף מעשר". הקושט מוזכר גם בשמו הארמי "כשרתא" (ראו להלן) בהקשר נוסף והוא שימוש בצמח כאמצעי בישום לצורך חולין: "אמר רב אדא בר אהבה: האי כשרתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים, אבל משחא כבישא לא וכו'"(2) (ברכות, מג ע"א). מפרש רש"י: "משחא כבישא - שמן שבו טמון הקושט והשמן מריח מן הבושם שבתוכו". פירוש זה עולה בקנה אחד עם מסקנת הגמרא שאין לקנות קושט בכסף מעשר שני שהרי אין אוכלים אותו כמות שהוא.

בספרי (דברים פרשת ראה פיסקא קז) נכלל הקושט בין "משביחי אכילה": "בכל אשר תאוה נפשך, יכול בעבדים ושפחות וקרקעות תלמוד לומר בבקר ובצאן, אין לי אלא אכילה שתיה מנין תלמוד לומר וביין ובשכר, אין לי אלא אכילה ושתיה מנין אף משביחי אכילה ושתיה כגון הקושט והחימום וראשי בשמים והתיאה והחילתית והפילפלים וחלות חריע תלמוד לומר ובכל אשר תשאלך נפשך וכו'". י. פליקס מסיק מהמשך דברי הספרי שהקושט הוא צמח: "... יכול אף מים ומלח? תלמוד לומר בבקר ובצאן וביין ובשכר, מה אלו מיוחדים שהם פרי מן הפרי, וגדולם מן הארץ אף אין לי אלא דבר שהוא פרי מן הפרי וגדולו מן הארץ". מהסוגיה בברכות ניתן להסיק שהקושט הוא צמח רב-שנתי, שהרי יש לברך עליו בורא פרי העץ, דבר העשוי לסייע בזיהויו.

על פי "הערוך" (ערך "קשט") נקרא הקושט בלשון חכמים בשם כשרתא ובלעז קושט"ו. הרמב"ם (עוקצין, פ"ג מ"ה) מתרגם: קושט "אלקסט" וכך מפרש גם במשנה בכריתות (פ"א מ"א) ובהלכות כלי המקדש (פ"ב הלכה ד'). על פי רע"ב (שם): "הקושט - כך שמו בלע"ז ובערבי. והוא נמנה עם סממני הקטורת". הכוונה לסממן הנקרא בסורית קושתא, ביוונית kostos, ברומית costus ובערבית קשט (kusht). רבי בנימין מוספיא מתאר ב"מוסף הערוך" את מקור סממן זה: "פי' בלשון יוני רומיי וערבי. מין בשם והוא עץ קטן וריחו טוב וטעמו מר אבל חריף מאד והלבן אשר הוא קל הוא נבחר". דבריו מתייחסים לתאורו של דיוסקורידס המבחין בין שלוש רמות איכות בקושט. אצטט את דברי דיוסקורידס כפי שהובאו על ידי רבי אברהם פורטליאונה בספרו "שלטי הגיבורים":

"אמר דיאוסקורידי בספר הראשון שלו פרק ט"ו, שהקושט הראשון במעלה הוא אשר מביאים לנו מארצות הערב, והוא לבן, וקל, ומבושם, ומעונג בריחו הטוב. והשני לו הוא הבא מהודו, שהוא קל, מלא ושחור, כמו הפירול"ה שהיא נטיעה שרביטית אמצעית בגודל בין הנטיעות והאילנות. והשלישי במעלה הוא הבא מסוריאה, שהוא כבד במשקלו, וצבעו הוא דומה לצבע העץ ההוא הנקרא בלשון יון פיקסו"ס, בלאטינו בוקסו"ס ובלעז בוס"ו (3). ומזיק לראש, הריח, בעבור עזותו וחוזקו. אמנם הקושט הטוב הוא הרטוב, הלבן, המלא, אם הוא כולו מקשה, היבש שלא אכלהו עש, ושריחו אינו עז, ושטעמו הוא חם וחד".

אמנם כמעט כל המפרשים והחוקרים זיהו את הקשט עם הקוסט"ו והתייחסו לזיהוי זה כמובן מאליו ללא צורך לפרשו אך נראה ששם זה התייחס למיני צמחים שונים. חלק מהויכוח לגבי הזיהוי עסק בעצם השאלה האם השם קוסט"ו כולל מינים שונים או מתייחס למין אחד בלבד. רבי אברהם פורטליאונה מצטט את דבריו של הרופא גארסיה דה-אורטה ( (4) Garcia de-Orta) המזהה אף הוא את הקושט עם הצמח ששמו ביוונית, לטינית וערבית קוס"ט, קאס"ט או קוסט"י. בניגוד לדיוסקורידס ופליניוס הוא סבור שקיים מין אחד בלבד ושמותיו ומיניו הרבים נובעים "בעבור חילוף וריבוי הסוחרים של מדינות שונות". ההבדלים בטעם ובצבע של הסוגים השונים נובעים, לדעתו, מאיכות וגיל המשלוח ולא כתוצאה מהבדלים בין צמחים שונים.

התיאורים של הקוסט"ו על ידי דיוסקורידס ופליניוס דומים אך אינם זהים. אחת מנקודות ההסכמה ביניהם היא לגבי חלק הצמח ממנו הוכן הסממן. פליניוס כתב במפורש שהוא הוכן משורש צמח ואילו דיוסקורידס תיאר את מנהגם של סוחרי הקושט לזייפו בעזרת שורשים של הצמח טיון השמש (Inula helenium) (5), קרובו של הטיון הדביק הנפוץ בצידי דרכים בחבל הים תיכוני. אמנם הזיוף ניכר בקלות בגלל הבדלים בטעם ובעוצמת הריח אך עצם הניסיון מלמד שהקושט הוא שורש. העובדה שדיוסקורידס מתאר את השוני בריחם של הקושט וטיון השמש כהבדל בעוצמה בלבד ולא בסוג הריח עשויה לסייע לקבוע את זהות הקושט. ריח טיון השמש מתואר כריח קמפורי (ריח מור) מלווה בריח פרחים מתקתק דומה לסיגלית.

מסכום הדעות שהובאו עד עתה עולות שתי גישות עיקריות שהמשותף להן הוא שהקושט הוא צמח שהיה ידוע בזמנו בשפות השונות כקוס"ט או הטיות קלות של שם זה. שתי הגישות חלוקות בשאלה האם הקושט כלל כמה מינים או רק מין אחד בעל מופעים שונים שנגרמו כתוצאה מהבדלי איכות.

בין החוקרים של העת החדשה ניתן למצוא שני זיהויים עיקריים לקושט שהיה בקטורת. לדעת י. פליקס (בעקבות לעף) הקושט הוא צמח בושם הודי ממשפחת המורכבים ששמו הלטיני המקובל היום הוא Saussurea costus (לצמח שמות נרדפים רבים למשל Aplotaxis lappa או Saussurea lappa תמונה 1). צמח זה גדל בהימלאיה ובסביבות קשמיר. ייתכן ומקור השם costus הוא במשמעותו ביוונית "מהמזרח" המציין את המקום ממנו יובא הקושט ליוון ורומא. גבעוליו מכונפים ובבסיסם שושנת עלים ארוכים, רכים וקטיפתיים דמויי נבל. מתוך שושנת העלים עולה עמוד תפרחת גבוה בצבע סגול. הבושם מופק כאבקה בעלת טעם מר משורשי הצמח המעובים. הצמח מיוצא לארצות מלאיה וסין שם הוא משמש כמרכיב עיקרי בקני קטורת. בהודו העליונה משתמשים בצמח כתרופה למגוון מחלות.




תמונה 1. Saussurea costus           צילם:  Richo Cech   Horizon Herbs


הרב י. קאפח (בפירושו על הרמב"ם, הלכות כלי המקדש, פ"א הלכה ג', הערה ו') וז. עמר בספר "הקטורת" נוטים לדעת הסוברים שהקושט הוא הצמח Costus speciosus ממשפחת הזנגוויליים (Zingiberaceae). הצמח נקרא בהינדית kust ובטמילית kostam. שמו העממי באנגלית Crape Ginger נובע כנראה מהמרקם הקטיפתי וצבעם של הפרחים הפתוחים (תמונה 5).

בסוג Costus גדלים באיזורים הטרופיים של דרום מזרח אסיה כמאה מינים והשכיח מביניהם במסחר הבשמים והתרופות הוא מין זה הנפוץ בעיקר באינדונזיה והאיים בסביבתה. Costus speciosus הוא צמח רב שנתי המגיע לגובה של שלושה מטרים בעל עלים ארוכים ותפרחת מתנשאת. קנה השורש הלבן של הצמח מכיל חומרי בושם, תבלין ורפואה. ז. עמר מבסס את קביעתו שבמקדש השתמשו בצמח זה על כך שבמקורות הקלאסיים נחשב הקושט הלבן לאיכותי יותר ולאור כך שהשורש של Costus speciosus לבן סביר שהוא המקור לסוג המשובח שבו השתמשו במקדש.
 

תמונה 2.  זנגביל המלמלה - שיח          צילם:  Jayen466		תמונה 3. זנגביל המלמלה - תפרחות  סגורות     צילם:  Tau'olunga

תמונה 4. זנגביל המלמלה - עלים          צילם: J.M.Garg		תמונה 5. זנגביל המלמלה - פרח פתוח         צילם: J.M.Garg

יש מבין המפרשים שייחסו את השם costus או בערבית אל-קסט לסממנים אחרים שנימנו בקטורת. באחד מכתבי היד של תרגום השבעים נקראה הקדה בשם זה. כך תרגם גם הרס"ג ובעקבותיו אבן ג'נאח. כך גם כותב הרמב"ם (כלי המקדש, פ"א הלכה ג'): "... והקדה היא הקושט וכו'". יש שזיהו את סממן זה עם הקציעה. 
 

(1) לשם "מלמלה" אין מקור בעברית והוא תרגום מילולי של שם הצמח באנגלית "crape". כנראה ששם זה נובע ממרקם וגוון עלי הכותרת של הפרח.
(2) פירוש: אמר רב אדא בר אהבה: האי כשרתא [אותו מין בושם] מברכין עלויה [עליו] "בורא עצי בשמים", אבל על משחא כבישא [שמן כבוש], שהוא שמן זית שכבשוהו עם בשמים כדי שיקלוט את ריחם לא.
(3) הכוונה לעץ אשכרוע (על עץ זה ראה במאמר "של שקמה ושל אשברוע").
(4) הרופא וחוקר הטבע גארסיה דה-אורטה נולד כיהודי בפורטוגל בשנת 1501. בהמשך חייו הוא נאלץ להמיר את דתו אך מעדויות שונות עולה שהוא המשיך להתנהג כיהודי בסתר. בשנת 1534 הוא עזב את מולדתו, כנראה מפחד האינקוויזיציה, והצטרף כרופא לצוות אוניה ששטה בין הודו ואירופה. בשנת 1538 הוא השתקע בגואה (אחד ממחוזות הודו). אחר מותו הוצאו עצמותיו מקברו ונשרפו על ידי האינקוויזיציה, ששלטה בגואה, אחר שגילתה כי הוא המשיך את חייו כיהודי. גארסיה דה-אורטה היה חלוץ הרפואה הטרופית והתמחה בצמחי המרפא שפגש בשהותו בהודו. הוא אמנם לא הרחיק במסעותיו מעבר להודו אך פגש בשווקיה תבלינים, סממני קטורת ותרופות מכל קצוות היבשת המרוחקים. את הידע הרב שצבר תיאר בספרו שהודפס לראשונה בגואה בשנת 1563 ולאחר מכן בוונציה ב - 1567. הספר תורגם לשפות נוספות ועד מהרה הוא הפך לבר-סמכא בתחום זה (ראו עוד על גארסיה דה-אורטה כאן). תודה לרב יוסף אביב"י על עזרתו בזיהוי זהותו של גארסיה דה-אורטה. 
(5) צמח זה משמש בצרפת ושוויץ לייצור משקה משכר בשם אבסינת.


 

מקורות עיקריים:

רבי אברהם פורטלאונה, שלטי הגיבורים בהוצאת "כולל בית הבחירה", מכון שלמה אומן ומכון ירושלים.  סוף פרק פ"ד.
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי – צמחי התנ"ך וחז"ל, עמ' 98-100.
ז. עמר, ספר "הקטורת", עמ' 118-119.

לעיון נוסף:

"Growing the Crepe Ginger"
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 
 

  
כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.