שימוש במוך
נדה מה ע"א
"ג' נשים משמשות במוך... - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו - משמשת כדרכה והולכת".
האם מותרת אשה לשמש במוך כדי שלא תתעבר.
רש"י בסדר נשים (מסכתות יבמות דפים יב ע"ב; ק ע"ב; וכתובות דף לט ע"א) פירש שלרבי מאיר ג' נשים מותרות לשים מוך בזמן התשמיש כדי שלא יתעברו, ואינן כמשחיתות זרע. לדבריו, חכמים החולקים סוברים שאסור.
ר"ת בתוספות שם חולק על רש"י, וסובר שלרבי מאיר ג' נשים צריכות לשמש במוך, וחכמים אינם מצריכים מוך אך גם אינם אוסרים אותו. אך ר"ת חולק על רש"י בענין נוסף, ולדעתו המדובר במוך הניתן אחר התשמיש, ואילו לפני התשמיש אסור.
רש"י ור"ת איפוא אוסרים שניהם לשמש במוך הניתן לפני התשמיש. וכך כתב בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורה קמא סימן עא: "לענ"ד לא נראה להתיר, כי לא מצינו מאן דמתיר במפורש". וכן כתב בשו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קעב: "ולא מצאתי מי שהתיר זה כלל ע"כ לא מצאתי מקום לפלפל בזה".
אלא שיש גם מי שהתירו.
כתב המהרש"ל בים של שלמה מסכת יבמות פרק א:
"מ"מ נראה פירוש רש"י עיקר, דמשמשים במוך לפני תשמיש קאמר, ואין זה כמטיל על העצים, דסוף סוף דרך תשמיש בכך, וגוף נהנה מן הגוף, ודמי למשמש הקטנה, וכן פירש ר"י באלו נערות (כתובות ל"ט ע"א, תוד"ה שלוש) לקיים פירוש רש"י, וראייה מריש נידה (ג' ע"א) דקאמר משמשות במוך מאי איכא למימר, דמשמע להדיא דאיירי במוך שמונח באותו מקום כל שעה, ולא שמקנחת בו להפליט הזרע, ותמה אני על ר"ת, איך עלה על דעתו לפרש בענין אחר, מהא דנידה. אבל מ"מ נראה דג"כ דעת ר"ת עיקר, דאף שאר נשים מותרות, דאין איסור בנשים, מאחר שאינה מצווה על פריה ורביה, וג' נשים דהכא צריכי קאמר, וכן פירש הרא"ש בנדרים פרק אין בין המודר (ל"ה ע"ב) דצריכות לשמש קאמר וממילא שאר נשים מותרות, וכן משמע מלשון הרא"ש (שם) שלפני תשמיש קאמר, שכתב צריכות לשום מוך באותו מקום, כדי שתקלוט הזרע, משמע שכבר מונח לשם, וקולט הזרע, ומהא דריש נידה נמי משמע דאף שאר נשים שרי, מדקאמר התם סתם משמשות במוך מאי איכא למימר, ולא אמר הני ג' נשים כו' מאי איכא למימר, משמע כל אשה מותרת, וכן עיקר, וא"כ הלכה כחכמים, שאינה צריכח לשמש, אבל מותרים".
לדברי המהרש"ל הרא"ש הכריע בשתי המחלוקות לקולא.
כך מבואר גם בשו"ת הרא"ש כלל לג סימן ג (הים של שלמה הביאו שם בפרק ג'):
"וששאלת: אשה שיש לה אוטם ברחם... כיון שלעולם הוא זורה מבחוץ, אסור. וגריע ממשמשת במוך; דהתם היא משמשת כדרך כל הארץ, אע"פ שאין זרעו ראוי להזריע, מידי דהוה אעקרה וזקנה וקטנה".
פירוש דברי הרא"ש שהמוך מצוי כבר בזמן התשמיש, ולמרות שאין האשה יכולה עתה להתעבר, זהו תשמיש כדרך כל הארץ המותר, בדומה למי שאשתו עקרה.
בשו"ע אה"ע סימן כג, ה הביא להלכה את דברי הרא"ש אודות האיסור באשה שיש לה אוטם ברחם, הביא מכך ראיה בתשובת חמדת שלמה סי' מ"ו (הובא בפתחי תשובה שם) שגם השו"ע סובר כרא"ש שאם לא כן היה לו לחדש שאפילו במוך אסור.
גם משמעות דברי רש"י שחזר בו וסבר כרא"ש, שכן כתב במסכת נדה דף מה ע"א: "פחות מכן - אינה צריכה לשמש במוך דודאי לא תתעבר". כלומר שלרבי מאיר ג' נשים צריכות לשמש במוך, לכן לחכמים חולקים וסוברים שאינן צריכות, ולא שאסורות. אבל לענין זמן נתינת המוך לא מצאנו לרש"י שחזר בו. כך ביאר את דברי רש"י בשו"ת אחיעזר חלק א סימן כג, ג. וכן משמע בביאור הגר"א אבן העזר סימן כג ס"ק יג, שכתב על דין האשה שיש לה אוטם ברחם: "וכל שכן בכהאי גוונא דאף לדעת רש"י אסור". כלומר שרש"י מקל יותר מר"ת שכן הוא מפרש שמוך ניתן לפני התשמיש. ואילו רש"י היה עומד בשיטתו ששימוש במוך אסור לדעת חכמים, הרי שאדרבה רש"י מחמיר יותר מר"ת שפירש שמוך מותר לחכמים.
עוד הביא בשו"ת אחיעזר שם שגם דעת הרמב"ן והרשב"א סוברים לקולא בשתי מחלוקות רש"י ור"ת.
וכן פירשו שמותר השימוש במוך, בתשובות הגאונים הרכבי סימן שלח:
"ולענין שלש נשים: הא דאמור רבנן משמשות במוך ואמרו זו וזו משמשות כדרכן. לא שאסרו לשמש במוך אילא מותרות הן לשמש כדרכן ומן השמים ירחמו. ולעולם שכן שמותרות לשמש במוך ואילו הנשים שאין סומכות על זה שנא' ומן השמים ירחמו יש לבעליהן ולהן לשמש במוך ואין בזו חשש כל עיקר".
וכן פירש הר"ן במסכת נדרים דף לה ע"ב:
"משמשות במוך - חייבות לשמש במוך משום סכנה שמא תתעבר ותמות".
בנוסף על כך שהרא"ש היה פוסק בתרא, ושבני אשכנז היו פוסקים על פיו, המהרש"ל עצמו סבר כדבריו ונימק אותם, והביא את ראיית ר"י ממסכת נדה דף ג ע"א שהמוך מושם לפני התשמיש.
כך משמע גם במסכת יבמות דף לה ע"א:
"אמר רבה: מאי טעמא דרבי יוסי? קסבר: אשה מזנה משמשת במוך, כדי שלא תתעבר. אמר ליה אביי: בשלמא גיורת, כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובין זרע שנזרע שלא בקדושה, שבויה ושפחה נמי, דשמעי ממרייהו ומנטרי נפשייהו, אלא יוצאת בשן ועין - היכי משכחת לה? ...אלא אמר אביי: אשה מזנה מתהפכת".
משמעות הדברים שלצורך השימוש במוך צריכה להיות הכנה לפני התשמיש, ואילו לאחר התשמיש יכולה היא רק להתהפך.
אמנם ראיה זו אינה מוכחת לדברי רש"י שם: "מנטרא נפשה - וממטיא מוך בהדה ומזומן לה". כדבריו יפרש ר"ת שנצרכה להתהפך רק משום שלא היה מוך מזומן בידה בזמן הקצר שאחר התשמיש.
גם במציאות דברי ר"ת דחוקים כי אין כל כך תועלת למניעת העיבור בשימת מוך אחר שהזרע כבר נכנס לצואר הרחם. קינוח כזה יכול להועיל רק למניעת פליטת הזרע, כדברי רא"ש במסכת נדה פרק ד סימן א, הובאו דבריו בטור ושו"ע יו"ד קצו, יג.
בשו"ת אחיעזר שם הביא כמה פוסקים שהקלו בזה. וכך מורים הרב דב ליאור והרב נחום אליעזר רבינוביץ, לדבריהם מוך עדיף מגלולות כיון שהן עלולות לפגוע בבריאות.
