הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור המושגים: "לאפוקי מדרבי..."; "זו דברי רב..."; "הלכה כרבי יוסי"; "סוגיה עיקרית"
נידה מד ע"א
ופוסל מן התרומה. +ויקרא כ"ב+ וזרע אין לה אמר רחמנא - והא אית לה. מאי איריא זרע? אפילו עובר נמי! דכתיב כנעוריה - פרט למעוברת! וצריכי, דאי כתב רחמנא וזרע אין לה - משום דמעיקרא חד גופא והשתא תרי גופי, אבל הכא - דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא - אימא תיכול, כתב רחמנא כנעוריה. ואי כתב רחמנא כנעוריה - משום דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה מליא, אבל הכא - דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה סריקא - אימא תיכול, צריכא. קראי - אתרוץ, אלא מתניתין, מאי אריא בן יום אחד - אפי' עובר נמי! אמר רב ששת: הב"ע - בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה, ויש לו בנים משאינה גרושה, ויש לו בן יום אחד מן הגרושה - דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה, ולאפוקי מדר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל, קמ"ל בן יום אחד - אין, עובר - לא.
1.
רמב"ם הלכות תרומות פרק ח הלכה ד:
בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר, שהילוד הוא שמאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל, לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים עד שיולד זה החלל ויאסרו העבדים מלאכול.
השגת הראב"ד:
בת ישראל שנשאת לכהן וכו' עד ויאסרו העבדים מלאכול. א"א מאי לפיכך ואם אינו מאכיל אפ"ה פוסל דקי"ל עובר אית ליה זכייה ואפילו במתנת אביו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו וכל שכן בירושה הבאה מאיליה הילכך העבדים אינן אוכלין מפני חלקו של חלל.+
בפשטות הרמב"ם פוסק כפשט משנתנו, ובניגוד לדעת רבי יוסי שסובר שעובר נחשב יילוד.
ואילו הראב"ד פוסק כרבי יוסי שעובר יכול לזכות.
הראשונים והאחרונים דנים בהרחבה בעניין זה של העובר והיילוד לעניינים הלכתיים שונים.
2.
רדב"ז הלכות תרומות פרק ח הלכה ד:
... לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל את העבדים וכו'. דעת רבינו כיון שהעובר אינו מאכיל גם אם היה חלל אינו פוסל הואיל ויש לו אחים כשרים אוכלים בשבילם ואם אין שם אחים אפי' עובר כשר אינו מאכיל כדאמרי' לעיל ומה שהקשה הראב"ד ז"ל איכא לתרוצי דבשלמא במתנת אביו אית ליה זכייה הואיל ואיכא דעת נותן משום דקרוב אדם אצל בנו אבל ירושה דאתי ממילא אין לו זכייה כיון שלא יצא לאויר העולם דקי"ל קטן בן יום אחד ממעט בחלק הבכורה אבל לא העובר כדאיתא פרק מי שמת משמע שאין לו זכייה בנכסים עד שיצא לאויר העולם דגרסי' נמי התם תינוק בן יום אחד זוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה ונוחל ומנחיל אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ותנן פרק אלמנה בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי אמרו לו מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן אף על בת כהן לכהן וכו' ואמרינן עלה בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יוסי אבל חכ"א יש לו בנים אוכלים בשביל בנים אין לו בנים אוכלים משום אחים אין לו אחים אוכלים בשביל משפחה כולה והלכתא כחכמים
ובהדיא אמרי' בפרק יוצא דופן ולאפוקי מר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין עובר לא וכן פסק רבינו בפי' המשניות כחכמים
... ומדפריך תלמודא ולימא ר' יוסי היא כלומר ואנא דאמרי כרבנן משמע דהלכה כרבנן ולתרוצי לדרבי יוסי אמרינן שאני ירושה הבאה מאיליה אבל אפשר דאליבא דרבנן דעת אחרת מקנה עדיף ובין הכי ובין הכי הלכה כחכמים ... ונתבארו דברי רבינו.
והראב"ד ז"ל אפשר דסמך על הסוגיא דפרק אלמנה לפסוק הלכה כרבי יוסי דא"ר יהודה אמר שמואל זו דברי רבי יוסי אבל חכמים אומרים יש לו בנים אוכלים בשביל בנים וכו' ואקשי' עלה זו ולא ס"ל בתמיה הא א"ל שמואל לרב חנן בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה דאימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה אלא זו וסבירא ליה מאי קמ"ל דפליגי רבנן עליה דר' יוסי ואקשי' ומי פליגי ומתיב ר' זכאי זו עדות העיד רבי יוסי מפי שמעיה ואבטליון והודו לו
אמר רב אשי מי קתני וקבלו והודו לו קתני דמסתבר טעמיה וכיון דמסתבר טעמיה דר' יוסי ושמואל נמי ס"ל הכי הלכתא היא
ורבינו סובר כיון דרב אשי דהוא בתרא דחי מי קתני וקבלו
ותו דסתם תלמודא ["עורך הגמרא"] בפרק יוצא דופן אמר לאפוקי מדרבי יוסי משמע דאין הלכה כרבי יוסי ותו לא מידי:
בפשטות, יש מחלוקת בין סוגייתנו לסוגיא נרחבת יותר, שבה מוזכרת המחלוקת בין חכמים לרבי יוסי
3.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סז עמוד א :
מתני'. בת ישראל שניסת לכהן ומת, והניחה מעוברת - לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר, שהעובר פוסל ואינו מאכיל, דברי ר' יוסי. אמרו לו: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן, אף בת כהן לכהן ומת, והניחה מעוברת - לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר.
מהסוגיה במסכת יבמות נראה יותר כרבי יוסי - וכך פסק הראב"ד, ומסוגייתנו יותר משמע שלא כרבי יוסי - וכך פסק הרמב"ם.
4.
ברדב"ז יש כמה עקרונות הכרעה שראוי לעמוד עליהם:
5.
לפי הראב"ד:
5.1
הגמרא ביבמות עדיפה [מפני – כך נראה - ששם הגמרא עוסקת בעיקר המחלוקת בין רבי יוסי וחכמים והיא "סוגיה עיקרית" - ולא בקצרה כבסוגייתנו].
5.2
הביטוי מפי אמורא: "זו דברי רב..." - משמע שהוא אינו סובר ואינו פוסק כאותו תנא.
5.3
מי שפוסק כרבי יוסי זה בגלל שחכמים הודו לו ומפני שמסתבר טעמיה [=טעמו].
5.3.1
נלמד מכאן שהכלל הידוע שהלכה כרבי יוסי הוא רק אם ידוע שמסתבר טעמיה. ומוסיף ה"רדב"ז", שגם משמואל משמע שפוסק כרבי יוסי, ולכן, בצירוף שני הנימוקים הנ"ל – הלכה כרבי יוסי.
5.4
לא משמע באופן חד משמעי, שהכלל הבסיסי שהלכה כרבי יוסי מחברו חל גם כלפי "רבים".
6.
לפי הרמב"ם:
6.1
בסוגיה ביבמות כנראה שרב אשי לא מקבל שחכמים הודו ממש לרבי יוסי והם חולקים עליו, ולכן אין הלכה כרבי יוסי. משמע בבירור ממנו שבאופן כללי אין הלכה כרבי יוסי נגד "חבריו" [שהם רבים] אלא רק נגד "חברו" [שהוא יחיד].
6.2
נימוק שני להכריע שלא כרבי יוסי הוא מפשט סוגייתנו שנאמר בה "לאפוקי מדרבי יוסי", ומי שאומר זאת אינו אמורא אלא סתם תלמודא, וכנראה הכוונה היא ל"עורך הגמרא". ומיושב, שמתאים - לפי הסבר הרדב"ז - לדעת רב אשי [שבעצם היה גם "עורך הגמרא"] בסוגיה המקבילה במסכת יבמות.
7.
נראה לומר, שהרמב"ם לא מכריע כ"סוגיה עיקרית" אלא דווקא כ"סתם תלמודא" – בסוגייתנו.
8.
חשוב לעיין בדבר, שכאשר יש "התנגשות" בין כמה כללי פסיקה יש לבדוק מהו הפסק הקובע, ואולי תלוי מה היה הפסק שנכתב מאוחר יותר בידי עורכי הגמרא המאוחרים ואז ההכרעה הסופית תהיה "הלכה כבתראי".
