הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור המושג: "שמיע ליה"

נידה מב ע"א

וכי תימא: דילמא אשתייר, אי הכי - חיישינן שמא נשתייר מבעי ליה! אלא לרבא נמי - שהטבילוה במטה, ולא קשיא, כאן - במתהפכת, כאן - בשאינה מתהפכת. ורבא אקרא קאי, והכי קאמר: כי כתב רחמנא ורחצו במים וטמאו עד הערב - בשאינה מתהפכת, אבל במתהפכת - כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה, שאי אפשר לה שלא תפלוט.
בעא מיניה רב שמואל בר ביסנא מאביי: פולטת שכבת זרע, רואה הויא או נוגעת הויא? נפקא מינה: לסתור, ולטמא במשהו, ולטמא בפנים כבחוץ. מה נפשך, אי שמיע ליה מתניתין, לרבנן - רואה הויא, ולר' שמעון - נוגעת הויא. ואי לא שמיע ליה מתניתין, מסתברא - נוגעת הויא! לעולם שמיע ליה מתניתין, ואליבא דרבנן - לא קמיבעיא ליה, כי קא מיבעיא ליה - אליבא דר"ש ולטמא בפנים כבחוץ - לא קמיבעיא ליה, כי קמיבעיא ליה - לסתור ולטמא בכל שהוא, מאי?

1.
אביי מנסה לענות על הבעיא שהעלה רב שמואל בר ביסנא. הוא עונה בשיטת "מה נפשך", כלומר, יש לפתור את הבעיה לפי כל שיטות התנאים. והוא מתייחס לברייתא שהובאה בתחילת הסוגיה [בעמוד הקודם] שבה יש מחלוקת בין "תנא קמא" [=רבנן] לבין רבי שמעון.

2.
הביטוי בסוגיה הוא "אי שמיעא ליה מתניתין".
ב"מסורת הש"ס [כמודפס ב"שוטנשטיין" – וכן ב"פרוייקט השו"ת"] מובא תיקון ל"מתניתא" - כיון שמדובר בברייתא ולא במשנה. ב"מתיבתא" מודפס רק "במתניתא" ללא איזכור של "מתניתין".

3.
בכל אופן משמע מדברי אביי, שלא ברור שאמוראים הכירו את הברייתא.

4.
וקצת קשה, פתיחה לברייתא [בעמוד הקודם"] היא בלשון "תנו רבנן" שמעיד על ברייתא שכן היתה ידועה.

4.1
"יד מלאכי", כללי התלמוד, כלל תרנח:

"ת"ר, כל ת"ר היא ברייתא שגורה בפי הכל מקובלת מן המרובים
וכל תניא ברייתא ששנאה יחיד בבה"מ דאייתי מתניתא בידיה וקבלוה מיניה"

5.
ואולי יש לפרש בסוגייתנו את הביטוי "אי שמיע ליה..." במשמעות קצת שונה: לא מדובר בשאלה אם החכם שמע וידע את הברייתא המדוברת, אלא אם הבינה במשמעות הפשוטה כפי שהובא בקטע הקודם של הגמרא.

5.1
ושאלה כזאת מתאימה גם לברייתא ואפילו כלפי משנה, ולמרות שמדובר בברייתא יתכן שבכוונה נכתב בדפוסי הגמרא "במתניתין" מתוך כוונה שגם אם ברור שהברייתא ידועה כמו שמשנה ידועה, בכל זאת ניתן לפרשה באופן שונה, ולכן "אי שמיע ליה" – אם כך הוא מבין את הברייתא אז יש פתרון לבעיה.