טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

אפילו כעין החרדל – חרדל

 

"... כל הנשים מטמאות בבית החיצון, שנאמר דם יהיה זובה בבשרה, אבל הזב ובעל קרי אינן מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ ... ומטמאין בכל שהוא, אפילו כעין החרדל ובפחות מכן" (נדה, מ ע"א).

שם עברי:  חרדל לבן     שם באנגלית:  Mustard   שם מדעי:  Sinapsis alba

שמות בשפות אחרות:  ערבית - חרדלא


נושא מרכזי: צבע זרעי החרדל?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על החרדל הקש/י כאן.

 

אין ספק שהביטוי "אפילו כעין החרדל ובפחות מכן" מתייחס לכמות הדם המטמאת. סיום המשפט "ובפחות מכן" מצביע על כמות. למרות זאת ניתן למצוא שלביטוי "כעין החרדל" השתרבבה, כנראה בטעות, הוה אמינא שמשמעותה אחרת ומתייחסת לגוון של החרדל. על פי משמעות זאת המילה "כעין" איננה מתפרשת כ"כמו" או "כפי" אלא כ"גוון" או כ"צבע". את משמעות זאת אנו פוגשים בפסוקים "והמן כזרע גד הוא ועינוֹ כעין הבדלח" (במדבר, יא ז') או "ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונֹצצים כעין נחֹשת קלל" (יחזקאל, א ז') ועוד.

זיהוי החרדל ככרוב שחור שצבע זרעיו נע בין חום כהה לשחור מאפשר ליישב סתירה בין דברי תלמידי רבינו יונה לבין ההלכה המקובלת לגבי מראות דמים באשה. בתר"י (על הרי"ף, ברכות, כב ע"א) נאמר:

"שאפילו רואות טפת דם כחרדל וכו'. יש מפרשים שהחומרא היתה מפני שהיתה מראה הדם כעין החרדל. ואין זה נראה דמה חומרא היתה זו שזה מן הדין הוא דהא בהדיא קי"ל במס' נדה שדם כמראה החרדל מטמא".

מאידך גיסא נפסק בראשונים שצבע צהוב מותר כפי שמובא בטור (יו"ד סי' קפ"ח): "דבר תורה ה' דמים טמאים באשה ותו לא. והאידנא שנתמעט הבקיאות חזרו לטמאות כל שיש בו מראה אדום בין אם הוא כהה הרבה או עמוק וכן כל מראה שחור. ואין טהור אלא בשני מראות שהן הלבן והירוק בין ירוק ככרתי בין צהוב כזהב". בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קכ"א) מובא הסבר לסתירה זו:

" ... איברא מצאתי בס' חכמת בצלאל נדה י"ט מכב' הגאון מהר"ב רנשבורג, שכ' ליישב דברי התר"י דודאי חרדל היינו ירוק געל (צהוב), וס"ל להחמיר כהרע"ב והרמב"ם בפיה"מ שכ' דקיי"ל להחמיר במראה ירוק כחכמים דעקביא דס"ל תולין, ובאמת מצאתי כן גם במאירי נדה שם שכתב דאפילו החולקים על עקביא מודים בירוק געל שהוא אסור, והוא חי' גדול, והיינו שמפרש דהירוק שטימא עקביא, הוא הירוק ככרתי דלא כתוס' ושאר ראשונים, אבל בירוק כזהב וכחלמון ביצה חכמים מודים דטמא וכו'".

על פי הזיהוי המקובל לחרדל שהוא הכרוב השחור שאלה זו כלל לא מתעוררת שהרי זרעיו הם בצבע כהה. את אפשרות זו מעלה ערוך השולחן (יו"ד סי' קפ"ח):

"דע שנמצא בעניין זה לאחד מהראשונים דבר תמוה בזה שאמרו בגמ' ר"פ אין עומדין [ברכות ל"א א] שבנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם בחרדל יושבות עליו ז' נקיים כתוב בפי' ר"י על הרי"ף שם בזו הלשון: יש מפרשים שהחומרא היתה מפני שהיה מראה הדם כעין החרדל. ואין זה נראה דמה חומרא היא זו שזה הוא מן הדין דהא בהדיא קיי"ל במסכת נדה שדם כמראה החרדל מטמא וכו' עכ"ל. ולבד שלא נמצא זה בכל מס' נדה דהא דתנן בר"פ יוצא דופן [נדה מ' א] ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן ע"ש לא לעניין מראה קמיירי אלא לעניין קטנות הכמות כמבואר. ועוד, דהא עיקרו שנוייה שם לעניין זב ובעל קרי ע"ש ולבר מן דין הא חרדל הוא מראה גע"ל דחרדל הוא מה שאנו קורין זענעפ"ט (ביידיש חרדל – מקור המילה אולי בגרמנית senf). וכבר תמהו על דברים אלו [מעיי"ט שם ובנדה ספ"ב ובתנוקות] ולכן לא הביאם אחד מהפוסקים ובוודאי לא יצאו דברים אלו מפי גאון קדמון [אם לא שהחרדל שבמקומו היה שחור או אדום דיש שני מיני חרדל כדתנן בפ"א דכלאים חרדל וחרדל המצרי]".

ניתן להוסיף לדבריו שייתכן ושני מיני החרדל היו בעלי זרעים כהים משום שקיימת אפשרות שבתקופת חז"ל גם זרעי החרדל הלבן היו כהים (תודה לרב א. צ. לונצר שהפנה אותי לשאלה זו).

  

כרוב שחור - גרגירים          צילם: Sanjay Acharya הגודל בתמונה איננו הגודל של הזרעים  במציאות והוא קטן משל החרדל הלבן.		חרדל לבן - גרגירים          צילם: Sanjay Acharya

 

לעיון נוסף:

מתוך אתר  צמח השדה: חרדל לבן, חרדל השדה, כרוב שחור.

 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

 
כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)