הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם" לגבי בית שמאי ובית הלל
נידה לד ע"א
מתני'. דם עובדת כוכבים ודם טהרה של מצורעת, ב"ש מטהרים ובית הלל אומרים: כרוקה וכמימי רגליה.
1.
רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ה הלכה ה:
יולדת שהיא מצורעת וטבלה אחר שבעה של זכר או י"ד של נקבה הרי דם טוהר שלה טמא כרוקה וכמימי רגליה, וכולן כמשקין טמאין שכל המשקין הטמאין היוצאין מהן כמשקין שהן נוגעין בהן, חוץ מזב וכיוצא בו, שהרי שלשה משקין היוצאין ממנו אבות טומאות כמו שביארנו.
כבית הלל
2.
כסף משנה הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ה הלכה ה:
יולדת שהיא מצורעת וכו'. משנה פרק בנות כותים (נידה דף ל"ד) וכב"ה [=וכבית הלל] ויליף לה מדכתיב ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה וברפ"ב דטבול יום ושאר כל הטמאים וכו' משקים היוצאים מהם כמשקין שהוא נוגע בהם אלו ואלו תחילה חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה והיינו משקה הזב:
3.
תוספות יום טוב מסכת נדה פרק ד משנה ג:
וב"ה אומרים כרוקה וכמימי רגליה - כתב הר"ב דאילו ישראל מטמא דם לח ויבש. כדתנן ברפ"ז. ומ"ש הר"ב ודם טוהר של מצורעת כו' דרחמנא רבייה מקרא וכו' מזכר נפקא. וב"ש האי לזכר מיבעי ליה. לזכר כל שהוא זכר. בין גדול בין קטן. וב"ה נפקא להו מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן. גמרא. ועיין [מ"ש] במ"ו פ"ה דזבים. ופלוגתא זו דב"ש לקולא וב"ה לחומרא.
ר"י אמרה בעדיות רפ"ה.
הוא מעיר שמחלוקת זו בין בית הלל ובית שמאי בסוגייתנו מוזכרת במסכת עדויות בין הדברים שדווקא בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים.
ורבי יהודה הוא זה שאמר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.
3.1
והוא מוסיף הערה חשובה:
ומכיון דר"י אמרה. ש"מ דחכמים נחלקו עליו.
משמע מלשון המשנה - מכך שרבי יהודה ציטט את המחלוקת - שחכמים חולקים עליו.
4.
המשנה המדוברת:
משנה מסכת עדויות פרק ה משנה א:
[א] רבי יהודה אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל דם נבלות בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין ביצת הנבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה כדברי בית שמאי בית הלל אוסרין ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה מפני שגדילה באיסור דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה החמת בית שמאי אומרים צרורה עומדת ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה:
5.
המשך דברי ה"תוס' יום טוב":
ויש בזה שני פנים. או שנאמר שחולקים ומפכי להו וב"ה לקולא. וכי הא דכתב הר"ב ברפ"ג דיבמות.
אפשרות ראשונה להסביר, שחכמים חולקים על רבי יהודה ומסבירים אחרת את מחלוקת בית הלל ובית שמאי, והם "הופכים" את הדעות כך, שבית הלל הם המקילים.
5.1
המשך דבריו:
או שנאמר דעקרינן לה לגמרי. וכדהוכחתי ברפ"ח דחולין.
אפשרות שניה לומר שבית הלל ובית שמאי כלל לא נחלקו בעניין זה.
5.2
המשך דבריו:
ומפני כך קשיא לי על הר"ב והרמב"ם. שסתמו ולא פירשו להלכה. ומשמע שסוברים דהלכה כב"ה כמו שהוא בכל מקום. ובהדיא העתיק הרמב"ם לדברי ב"ה דהכא. בחבורו פ"ה מהל' משכב ומושב [הלכה ה]. וצ"ע [דליכא למימר דעקרי וכאילו לא נשנית ופסקו לחומרא. דהיכא דאיכא תנא דקתני במלתא כמו בחולין.
וכן באהלות פ' בתרא דאיכא סתמא דנזיר [מ"ג פ"ז] עקרינן וקמא ליה אידך. אבל הכא שאין תנא. טפי עדיף להפכה מלעקרה לגמרי]:
הוא מקשה על הרמב"ם, שהיה צריך לפסוק כחכמים נגד רבי יהודה [שם במסכת עדויות] וממילא אין צורך לפסוק כבית הלל בסוגייתנו, לפי כל אחד מההסברים לעיל: או שבית הלל דווקא החמירו ולא הקלו כפסק הרמב"ם, או שבית הלל כלל לא דברו בעניין זה ולכן יש לפסוק לחומרא ולא לקולא.
6.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמד, ושם מביא תרוצים:
6.1
תרוץ 1:
מהעובדה שהמשנה בעדויות נאמרה על ידי רבי יהודה אין הכרח שחכמים חולקים עליו, ומסתמך על רש"י במסכת שבת [שבת דף עז עמוד א], שכל תנא העיד מה שהוא שמע [הערה: וזה מתאים אולי דווקא למסכת עדויות ולא לשאר הש"ס].
6.2
תרוץ 2:
ערוך לנר מסכת נדה דף לד עמוד א:
במתניתן וב"ה אומרים כרוקה וכמימי רגלי'. הרמב"ם הל' משכב ומושב (פ"ה ה"ה) פסק כן והתוס' י"ט הקשה עליו כיון דבעדיות נשנה פלוגתא זו דב"ש לקולא וב"ה לחומרא בשם ר' יהודה ומשמע דחכמים פליגי עליו ויש בזה שני פנים או שנאמר שחולקין ומפכי להו וב"ה לקולא וכי הא דאמרינן פ' ג' דיבמות גבי אם קדמו וכנסו יוציאו או שנאמר שעקרינן לי' לגמרי וא"כ קשיא על הרמב"ם דפסק לחומרא והניח בקושיא וכן הקשה על הרמב"ם דפסק בדם יולדת שלא טבלה כב"ה לחומרא דמטמא לח ויבש (שם ה"ו) והרי גם פלוגתא זו נשנית בעדיות בשם יחיד דר"א אמרה מכלל דחכמים דלא חשבי לי' בהני דנשנו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה חולקים עליו ומפכי להו ואיך פסק הרמב"ם לחומרא והניח גם זה בצ"ע וע"ש בתוס' חדשים שטרח ליישב קושיות הללו ולא זכיתי להבין מה קשיא להו שהרי הראב"ד כתב ריש פ"ה דעדיות וז"ל ונ"ל כי התנאים שנזכרו בזה הפרק לקולי ב"ש ולחומרי ב"ה כולם מוסיפים הם על מה ששנו פ' ד' כי התנא ששנה הפרק ההוא ס"ל בהנך דהאי פרקא דב"ש לחומרא וב"ה לקולא מיהו אע"ג דהנך יחידאי ננהו הנהו דמשכחנא בהו סתמא דמתניתין הלכתא ננהו עכ"ל והתוס' י"ט בעצמו העתיק דברי הראב"ד האלה שם הרי דרק היכא דלא נשנה בשום מקום בסתמא כהאי יחיד אין הלכה כמותו וכגון בהך פ' ג' דיבמות שהביא התוס' י"ט דשם כתוב הך דקולי ב"ש וחומרי ב"ה בשם ר"א ובברייתא שם חולק אבא שאול ותני ב"ה לקולא ור"ש שונה לקולא בלי פלוגתא כלל ולכן שם פסק הרמב"ם לקולא וכן בכל הני דפסק הרמב"ם לקולא ודלא כהני תנאי דשנו לחומרי ב"ה בכלם נתנו הכס"מ והתוס' י"ט טעמים ע"ש
אבל היכא דמצאנו סתמא כהך תנא יחיד דשנו ב"ה לחומרא ודאי פסקינן כוותי' וטובא איכא במתניתין שם שנשנו מיחיד כגון אין תורמין זיתים על שמן וקדש ב' שורות וכדומה ובכולן פסקינן כב"ה לחומרא מפני שנשנו במקומן בסתמא כן אף שבעדיות יחיד אמרם בשם ב"ה ואפילו אם נשנה הסתם קודם עדיות כגון הא דגר שנתגייר ערב פסח שנשנה בעדיות בשם ר' יוסי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ואעפ"כ פסק הרמב"ם כב"ה לחומרא בהל' קרבן פסח (פ"ו ה"ז) משום דסתם התנא כן בפסחים ולא נאמר דהוי סתם בפסחים ואח"כ פלוגתא בעדיות אף דבשני סדרים יש סדר למשנה כל שכן הכא דנשנה הסתם אחר עדיות דאפילו נימא בעדיות יש פלוגתא אי ב"ש או ב"ה לחומרא מכ"מ כיון דהכא תני בסתמא כן הוי לי' מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם ולכן שפיר פסק הרמב"ם בשתי הפלוגתות כב"ה לחומרא ועיין לקמן (עמ' ב') שכתבתי עוד ראי' לזה דע"כ סתמא דהכא לאו ר' יהודה דעדיות הוא:
קיצור דבריו הוא שמחלוקת בית הלל ובית שמאי במשנתנו נקראת "סתם" [כלומר, לא נאמרה על ידי אף תנא מאוחר – ולא כמו במסכת עדויות שהמחלוקת נאמרה על ידי רבי יהודה], ולכן הרמב"ם פסק כמשנתנו שבית הלל הם המחמירים ולכן פסק לחומרא.
6.2.1
והא מעיר עוד: כיון שמשנתנו היא אחרי מסכת "עדויות", הרי שיוצא שבש"ס כולו המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי נאמרה כ"מחלוקת" [במסכת עדויות - בין רבי יהודה לחכמים] ואחר כך "סתם" - משנתנו - ולכן הלכה כ"סתם" [כי הכלל הוא "מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם"].
7.
הערה 1:
ניתן לומר, שהכלל של "סתם משנה" ["הלכה כסתם"] באופן עקרוני נאמר על דעה שאמרה הסבר של מחלוקת אחרת.
הערה 2:
הכלל שדין מסויים שנוי במחלוקת - לענין "סתם ואחר כך מחלוקת" - לא נאמר כאשר המחלוקת לא מפורשת, אלא היא נחמדת רק מכללא, והרי המשנה בעדויות נאמרה על ידי רבי יהודה אבל חכמים לא חולקים במפורש, ולכן אין הכרח להגדיר את אותה משנה "מחלוקת".
אולם מה"ערוך לנר" משמע בניגוד לשתי הערות הנ"ל.
