זו – הופכת פניה, וזה – אין הופך פניו
נדה לא ע"א
"מאי שנא חבלי נקבה מרובין משל זכר? זה בא כדרך תשמישו וזה בא כדרך תשמישו, זו - הופכת פניה, וזה - אין הופך פניו".
פירש רש"י: "דרך תשמישן - האיש פניו למטה כן זכר נולד פניו למטה ונקבה פניה למעלה הילכך נקבה צריכה להתהפך דהא כשהיא במעי אמה פניה למטה כדאמרינן לעיל [ראשו לו בין ברכיו] אבל זכר אין צריך להתהפך".
בספר הברית לר' פנחס אליהו ב"ר מאיר מווילנא (חלק א מאמר י"ז נפש החי שבמדבר פרק ב) כתב:
"ובדורות האחרונים נשתנה טבע זה וגם שניהם נולדים פעם למעלה ופעם למטה פניהם ופעם מן הצד, ואל תתמו כי גם בשאר הדברים בהולדה נשתנה הטבע כידוע".
את לשון הגמרא אפשר לפרש גם באופן שהטבע לא נשתנה – שאין מדובר בכיוון פני הילוד, אלא בהבדל שבין תכונות הזכר והנקבה.
את עניין "הופכת פניה" בנקבה מצינו בעניין צורת האכילה בחבורת קרבן הפסח, במסכת פסחים דף פו ע"ב (ובירושלמי מסכת פסחים פרק ז הלכה יג):
"הכלה הופכת את פניה וכו'. מאי טעמא? - אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מפני שהיא בושה".
ופירש"י שם: "כלה הופכת פניה תנן - ואין דרך האיש להפוך פניו".
דברי רש"י מבוארים מתוך הגמרא שם במעשה של רב הונא בריה דרב נתן.
כמו כן סיפרו בשבח רות במדרש זוטא פרשה ב, ג:
"בשעה שהיא יושבת לקצור עם הקוצרים, היתה הופכת פניה לצד אחר".
הבדל זה שבין הזכר לנקבה מבואר גם במעשה במלכת שבא ושלמה המלך, במדרש משלי פרשה א:
"[ועוד] דוגמא אחרת עשתה, הביאה לפניו תינוקות בקומה אחת, ובכסות אחד, אמרה לו הפרש לי מאלו זכרים מנקבות, רמז לסריסיו והביאו לו אגוזים וקליות, התחיל מפזרם לפניהם, זכרים שלא היו מתביישין היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות שהיו מתביישות היו נוטלות בסודריהן, אמר אלו זכרים ואלו נקבות, אמרה לו בני חכם גדול אתה".
וכך יש לפרש גם את דברי הגמרא, שחבלי נקבה מרובין משל זכר, כלומר שיציאתה לעולם גורמת לצער, משום שהיא בושה להיראות.
ופירוש "כדרך תשמישו" – כדרך התנהגותם בעולם, בין בשעת תשמיש, ובין בשאר דברים, זו רגילה להיות הופכת פניה מתוך בושתה, וזה - אין הופך פניו.
לפירוש זה גם מבואר למה פתחה הגמרא בתיאור הנקבה דוקא: "זו - הופכת פניה", לפני תיאור הזכר: "וזה - אין הופך פניו".
