הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים: "רבי יוחנן וריש לקיש"; התנגשות בין כללי פסיקה

נידה כח ע"א

א"ל רבינא לרב אשי: ר' יוחנן דאמר כמאן - כר' אליעזר. דתנן, אפר שרופין, ר"א אומר: שיעור' ברובע.

1.
רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ג הלכה ט:

המת שנשרף ושלדו קיימת והוא השדרה והצלעות ה"ז מטמא כמת שלם ואצ"ל אם נחרך, אבל אם נשרף עד שנתבלבלה צורת תבניתו טהור, וכן שפיר מרוקם שטרפו במים טהור שהרי נתבלבלה צורתו.

2.
כסף משנה הלכות טומאת מת פרק ג הלכה ט:

המת שנשרף וכו'. בפרק המפלת. ומ"ש וכן שפיר מרוקם וכו'. שם ופסק כר"ל משום דר"י דפליג עליה אוקימנא כר"א דלית הלכתא כוותיה:

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פסק כריש לקיש, למרות שבדרך כלל ההלכה היא כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.

2.1
הסבר: אומרת הגמרא שרבי יוחנן סובר כרבי אליעזר במשנה במסכת אהלות פרק ב משנה ב, וחכמים חולקים שם על רבי אליעזר, וממילא ריש לקיש סובר כחכמים. ומכיון שהלכה במשנה צריכה להיות כחכמים נגד רבי אליעזר - לכן ממילא הלכה כריש לקיש נגד רבי יוחנן.

3.
לפי הנ"ל ניתן להסיק, שכאשר יש סתירה ["התנגשות"] בין כללי הפסיקה בין אמוראים לבין כללי הפסיקה – באותו נושא – בין תנאים אזי ההלכה הסופית נקבעת לפי כללי הפסיקה בין התנאים.

4.
אמנם יש להעיר כאן 2 הסתייגויות:

4.1
כיון שבמשנה, שם, מדובר ברבי אליעזר והכלל הוא שאין הלכה כרבי אליעזר כיון שהוא "שמותי" – מבית שמאי, הרי שאין הלכה כמותו באופן מוחלט [ולא בגלל שהוא "יחיד" נגד חכמים שהם "רבים"]. ולכן אולי דווקא במקרה כזה - כבסוגייתנו - לא פוסקים כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.

4.2
לשון הגמרא כאן:

א"ל רבינא לרב אשי: ר' יוחנן דאמר כמאן - כר' אליעזר

ניתן לומר שסגנון זה מעיד ש"עורך הגמרא" הוא זה שמכריע באופן נקודתי-ספציפי שאין הלכה כרבי יוחנן בסוגייתנו. הסגנון המיוחד הוא "דאמר כמאן...", ודבר זה – ש"עורך הגמרא" הוא זה שקבע בסוגייתנו שאין הלכה כרבי יוחנן - מסתבר מכך שמדובר ב"רבינא" וב"רב אשי" – עורכי הגמרא.

5.
אמנם כתוב בחידושי הריטב"א מסכת נדה דף כח עמוד א :

שאי אפשר שיהיה כל ההרחקה הזאת בין ר"א ורבנן, אלא ודאי דדוקא נקט תנא אפר שרופין גם לרבנן ולא משום כחו דר"א בלחוד.
והלכתא כרבי יוחנן דרביה דר"ל [הוא, וסוגיין] דהיכי דמי מת שנשרף ושלדו קיימת הכי ריהטא.

הוא מסביר את הגמרא באופן שונה: רבי יוחנן סובר אפילו כרבי אליעזר אבל בודאי שגם כחכמים ולכן הוא פוסק – בסופו של דבר כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, וממילא אין סתירה בין כללי הפסיקה בין התנאים [הלכה כחכמים נגד רבי אליעזר] לבין הפסיקה בין האמוראים [הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש].