הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סתם ואחר כך מחלוקת"

נידה כו ע"א

סנדל דתנן גבי כריתות למאי הלכתא? שאם תלד ולד דרך דופן, וסנדל דרך רחם - דמייתא קרבן אסנדל.
ולרבי שמעון דאמר יוצא דרך דופן - ולד מעליא הוא מאי איכא למימר? אמר רבי ירמיה: שאם תלד ולד בהיותה עובדת כוכבים, וסנדל לאחר שנתגיירה - דמייתא קרבן אסנדל.

1.
הגמרא במסכת כריתות דף ז עמוד ב:

מתני'. יש מביאות קרבן ונאכל, ויש מביאות קרבן ואינו נאכל, ויש שאינם מביאות. [מביאות[ +מסורת הש"ס: ]אלו מביאות]+ קרבן ונאכל: המפלת כמין בהמה חיה ועוף, דר"מ, וחכ"א: עד שיהא בו מצורת אדם,
המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם, והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה, מביאה קרבן ונאכל.

ואלו מביאות ואינן נאכלות: המפלת ואין יודע מה הפילה, ושתי נשים שהפילו אחת ממין פטור ואחת ממין חובה. א"ר יוסי אימתי? בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב, אבל אם היו שתיהן עומדות - שתיהן מביאות קרבן ונאכל. אלו שאין מביאות: המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים, המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים, ויוצא דופן, ר' שמעון מחייב ביוצא דופן.

2.
במשנה במסכת כריתות נאמר שהמפלת סנדל חייבת בקרבן יולדת. ושואלת הגמרא בסוגייתנו "למאי הלכתא?", מה המיוחד בדין, הרי בין כך חייבת בקרבן בגלל הוולד שעימו [כמו שאמרה הגמרא בעמוד הקודם – שרק כשיש עימו וולד חוששים שאף הסנדל הוא ולד].

3.
עונה הגמרא, שמדובר בולד שנולד כיוצא דופן [ואז על ולד זה לא חייבת להביא קרבן], והסנדל נולד דרך הרחם, ומחדשת המשנה, שם, במסכת כריתות, שחייבת בקרבן על לידת הסנדל.

4.
שואלת הגמרא: ולפי שיטת רבי שמעון, במשנה שם, שחייבת בקרבן גם על יוצא דופן, אם כן מה החידוש ב"סנדל" שנולד עימו [דרך הרחם]?

5.
מתרץ רבי ירמיה על פי שיטת רבי שמעון שמדובר במקרה אחר...

6.
ערוך לנר מסכת נדה דף כו עמוד א:

בגמרא ולר"ש דאמר. אף די"ל דמה דשנה שם סנדל באמת לא צריך רק לחכמים דר"ש

הוא שואל: הרי יתכן שגם הרישא באותה משנה היא רק לשיטת חכמים שחולקים על רבי שמעון בסיפא.

7.
המשך דבריו:

יש לומר דלא רצה לומר כן כיון דשם בסיפא דמתניתין דכריתות פליגי ר"ש ורבנן לענין יוצא דופן
ואי לא משכחת סנדל רק ביוצא דופן הוי סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם:

הוא עונה: חייבים לומר, שגם הרישא היא לדעת רבי שמעון - ולכן הגמרא בסוגייתנו מחפשת הסבר ליישב גם לפי רבי שמעון - כי אם נאמר שבאמת הרישא היא רק לדעת חכמים, הרי שיוצא, שבאותה משנה יש רישא שמוגדרת כ"סתם משנה" – כחכמים, והסיפא שנויה כ"מחלוקת" – בין חכמים לרבי שמעון. והכלל הוא, ש"סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם", והרי הלכה נקבעה, שם, כחכמים ולא כרבי שמעון.

8.
מדבריו ניתן ללמוד:

8.1
הכלל של "סתם משנה" – הוא גם לגבי חלק ממשנה [רישא או סיפא], וכאשר הקושיא ברישא היא לפי דעה אחת, ובסיפא יש מחלוקת שקשורה בדין של הרישא - הרי שכל המשנה מוגדרת כ"סתם ואחר כך מחלוקת" [באותה משנה], ולא כמי שאומר שהגדרה זו חלה רק במקרה שה"סתם" הוא במשנה אחת והמחלוקת היא במשנה אחרת [שמסודרת אחרי המשנה הנוכחית, ותלוי בשאלה של: האם יש "סדר למשנה"].

8.2
מדבריו – כך משמע – פירוש הכלל שב"סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם" הוא שלא פוסקים כדעה שכתובה באופן של "סתם", אלא פוסקים כדעה החולקת,
אולם יש אומרים, שפירוש הכלל הוא, שאין הכרח לפסוק כ"סתם", אבל אפשר, ולפי פירוש זה חוזרת שאלתו של ה"ערוך לנר".