אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"קיבל בה אביה קידושין"
לדינם של קידושי עובר
נידה כג ע"א
ישבה לה קבוצת ידידים לסעודת מרעים. השמחה רבתה והצהלה עלתה וכטוב ליבם ביין, קם אחד מהם שידע שאשת חבירו מעוברת, נתן בידו טבעת באומרו לקול שמחת חבריו, "לכשתלד אשתך בת, הרי היא מקודשת לי". וזה קיבל את הטבעת בחדווה והסכים לדברים. כעת גדלה השמחה עוד יותר כאשר הסעודה הפכה לה למעין סעודת אירוסין, אך בסיומה של הסעודה ולכשאדי היין נמוגו מראשיהם של המסובים, הרי שאיש כמעט שלא זכר מה אירע בה בדיוק.
עם זאת דווקא קשרי השידוכין בין שני הידידים השתמרו להם, אך כעת בצורה שיש בה ממש, כאשר בעלה של המעוברת, שידך את בתו הגדולה עם ידידו, זה שהפך לאחרונה חתנו לעתיד - אם אכן תלד אשתו בת.
ככל הנראה הן החותן והן החתן העתידי הניחו כי לקידושי העובר אין כל תוקף הלכתי, ולפיכך החלו בהכנות מזורזות לחתונה שעתידה הייתה להתקיים עוד לפני כלות תשעת חודשי עיבורה של החותנת לעתיד. ברם הנה נודע להם כי יתכן שיש במעשה זה ספק הלכתי גדול, והדברים הופנו אל הגאון רבי יעקב ריישר - בעל "שבות יעקב" ומגדולי הדור לפני כשלוש מאות שנים.
והגאון רבי יעקב מציין (שו"ת "שבות יעקב" ג, קיח), כי אכן כך הוא באשר הדבר תלוי במחלוקת ראשונים ידועה המובאת בשולחן ערוך (אבן העזר, מ) כאשר דעת הרי"ף ועוד ראשונים שאיתו שאין בקידושי עובר מאומה, ואילו דעת הרמב"ם וסיעתו שאם הקידושין נעשו לאחר שהוכר העובר, הרי אלו תפסו ולכשתלד האשה בת, הרי זו מקודשת - מכח מעות הקידושין שניתנו לאביה עוד בטרם יצאה לאוויר העולם.
השבות יעקב מביא כי כמה מהאחרונים (לחם משנה על הרמב"ם וחלקת מחוקק בשולחן ערוך - שם) תמהו על הרמב"ם ממה שנפסק להלכה שהמוכר לעובר או מזכה לו, הרי שהעובר לא קנה ולא זכה בו, משום שהוא נחשב כדבר שלא בא לעולם שאין בו ולו כל תפיסה קניינית, ומאחר שתורפו של מעשה הקידושין הוא עניין קנייני, אם כן כיצד ניתן להחיל קידושין על עובר?
אך השבות יעקב דוחה קושיה זו ומבאר שאף אם אמנם לא ניתן להקנות דבר מה לעובר ולפיכך גם לא לקנותו, מכל מקום ניתן להקדיש עובר, וכפי שפסק הרמב"ם בעצמו (מעשה הקרבנות, טו) שהמקדיש עובר במעי אמו, ההקדש חל. והנה בקידושין (ב, ב) מבואר שקידושין נקראים כן משום שהם דומים להקדש באשר במעשה הקידושין הרי המקדש אוסר את האשה על כל העולם כהקדש, וכיון שכך, הרי כפי שהקדש חל אף בדבר שלא בא לעולם - כך גם קידושין חלים מכח נקודת האיסור שבהם, הנותנת תוקף גם לצד הקנייני - אף שכשלעצמו אינו יכול לחול בדבר שלא בא לעולם.
נמצא אם כן, כי מאחר שיש כאן ספק - שמא תלד האשה בת ונמצאת מקודשת לאותו שקידשה בעודה במעי אמה, הרי אינו יכול לשאת את אחותה. והשבות יעקב מוסיף, כי אף שזהו לכאורה ספק ספיקא - ספק שמא תלד בת, ואף אם כן - הלא יש כאן ספק כמי ההלכה במחלוקת זו שהרי אם ההלכה כרי"ף, הלא לא חלו הקידושין, ורק לדעת הרמב"ם חלו, "מכל מקום למה לנו להכניס בשום ספק לכתחלה", ולפיכך הכריע כי יש להמתין עד שהאישה תלד ורק אם תלד בן זכר, או אז יוכל המקדש לשאת את אחותו בשעה טובה ומוצלחת ולמזל טוב.
