|
מאת: הרב יהודה קוק ר' אליעזר שמותי הוא
נידה ז ע"ב
כל ימיו של ר' אליעזר היו עושין כר' יהושע וכו' מ"ט לא עשו כר"א, משום דר"א שמותי הוא וסבר אי עבדינן כוותיה בחדא עבדינן כוותיה באחרנייתא וכו', ופירש"י וז"ל, שמותי, לשון "שמתא", שהרי "ברכוהו" [בל' "סגי נהור"] כדאמרי' בהזהב (נט:), הילכך לא עבדינן כוותיה באחרנייתא, עכ"ל. [א]
אולם יעוי' בתוס' שהקשו על רש"י, דאכתי לא היה מזכיר לשון שמתא, ובמעשה גופיה דבפרק הזהב (נט:) אינו מזכיר אלא לשון ברכה. ופירש ר"ת ורשב"ם, ד"שמותי הוא" היינו דהוה מתלמידי שמאי, וכן איתא בירושלמי דתרומות (פ"ה) וכו', עכ"ד תוס'. וכ"כ בתוס' הרא"ש הכא דהוי מתלמידי "שמאי" ע"ש. וכ"כ תוס' ברפי"ט דשבת (קל:) ד"ה דר"א שמותי הוא כנ"ל, וכ"כ רבינו חננאל שם ע"ש. והיינו דכו"ע ס"ל דאכן "נידוהו", אך ס"ל דלא היו מזכירים אותו בלשון גנאי כ"כ שהיה "מנודה" ולכן לא קי"ל כוותיה, וע"כ דה"ט דלא קי"ל כוותיה מדהיה מתלמידי "שמאי" [וב"ש במקום ב"ה "אינה משנה", וכברפ"ו דברכות (לו.) ועוד], ולא מחמת "שנידוהו". [ב]
ונראה ליישב, דהנה יעוי' בתוס' הרא"ש הכא (על הדף) דתמה על רש"י שכ' ד"בירכוהו" וז"ל, הניחא הכא דלא בעי למיעבד כוותיה דר"א, משום דאיירי בטהרות ועל עסק טהרות "בירכוהו" וחייש דילמא אתי למיעבד כוותיה באחרנייתא דטהרות, אבל בר"פ ר"א דמילה (קל:) גבי מכשירי מילה דקאמר ר"א שדוחין את השבת וקאמר התם פעם אחת שכחו ולא הביאו וכו', ופריך והיכי עביד כר"א חדא דר"א "שמותי הוא", ומה בכך, וכי בשביל זה לא יהיה הלכה כמותו בשום מקום. ולכן נראה כפי' הערוך דהוי מתלמידי ב"ש וכו', עכ"ל התוס' הרא"ש יעו"ש. [ג]
והנה י"ל נפק"מ בין רש"י לתוס', אם גם לעתיד לבוא כשיבוא משיח בב"א אמרי' דר"א "שמותי הוא" ואין הלכה כמותו או לא, דלרש"י דהכוונה על היותו מנודה, נראה דאף לע"ל שכבר "הותר נידויו" ג"כ י"ל דאין הלכה כמותו [במילי דטהרות עכ"פ], דכיון שדבריו דר"א נאמרו כשהיה מנודה ע"כ דלא קי"ל כוותיה, וכמוכח מהגמ' הכא ובשבת דאמרי' דר"א "שמותי הוא" אע"פ דמיירי לאחר שהותר נידויו, שכן התירוהו חז"ל לנידויו תיכף לאחר "שיצאה נשמתו בטהרה", וכבספ"ז דסנהדרין (סח.) יעו"ש, ואעפ"כ אמרי' הכא והתם דלא קי"ל כוותיה מדהוי "שמותי" אע"פ דבזמן הגמ' כבר לא היה שמותי, וע"כ כש"נ דאזלי' בתר "שעת אמירתו". וא"כ על כרחך דה"ה לע"ל דאמרי' כן. |