הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "תיפוק ליה"
נידה כב ע"ב
בעא מיניה רבה מרב הונא: הרואה קרי בקיסם מהו? +ויקרא ט"ו+ ממנו אמר רחמנא - עד דנפיק מבשרו - ולא בקיסם, או דלמא האי ממנו - עד שתצא טומאתו לחוץ ואפי' בקיסם נמי?
אמר ליה: תיפוק ליה דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה.
1.
רבה מעלה "בעיה" ["בעיא"] שמבוססת על שתי אפשרויות של דרשה מפסוק.
2.
רב הונא אומר שיכול לפשוט את הספק ממקום אחר – ולא קשור לפסוק זה שהעלה רבה.
הפתיחה לדברי רב הונא היא במילה "תיפוק", כלומר "תוציא" – תלמד את הדין ממקור אחר.
3.
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק ה הלכה א:
על הרמב"ם
"... ואפשר היה ליישב זה לומר דטעמא משום דגרסינן בפרק המפלת עלה כ"ב בעא מיניה מרב הונא הרואה קרי בקיסם מהו וכו' עד כחתימת פי האמה ופירש"י הרואה קרי בקיסם וכו' עד בצר ליה שיעורא כדי קיסם וכיון דרבה ורב הונא ס"ל כשמואל פסק כוותייהו...
הדיון של רבה ורב הונא נפסק להלכה בסוגיות השונות שבגמרא.
4.
המשך דבריו:
ומ"ש לפיכך אפילו ראה בקיסם וכו'. הם דברים תמוהים דרב הונא דאמר (נדה דף כ"ב) תיפוק ליה דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה משמע דהיינו לומר וכיון דבקיסם ליכא חתימת פי האמה טהור וכן פירש"י ע"פ דרכו שפירש דלענין שיעורא אמר וכן פירשו התוספות ע"פ דרכם שפירשו דלענין שיגע בחתימת פי האמה קאמר
וצ"ל שרבינו מפרש שרבה ששאל הרואה קרי בקיסם מהו היינו לומר אם הכניס קיסם בתוך האמה בפנים ועבר הקרי עליו ויצא ובה מפי האמה ומיבעיא ליה אי אמרינן דבעינן שמשנעקר ממנו עד שיצא מפי האמה הכל יהיה ממנו בלי שום ד"א שיעבור הקרי עליו או לא ואהדר ליה דהוא עצמו כלומר כשרואה קרי בלא קיסם אינו מיטמא אלא בחתימת פי האמה כלומר אע"פ שנעקר הקרי ובא סמוך לפי האמה אינו מטמא עד שיגיע לפי אמה ממש דממנו דקרא לא קאי אלא לפי אמה ממש וכיון שכן כי הכניס קיסם בפנים ועבר הקרי עליו מה בכך מאחר שאח"כ הגיע לפי אמה ממש ויצתה מפי אמה טמא הוא: ואחד הרואה מחמת בשרו וכו'.
משמע מה"כסף משנה" שדברי רב הונא נכונים אף למסקנת הגמרא ולהלכה [בין אם לפירוש רש"י בין אם לפירוש תוס'].
5.
וחשוב להעיר: בדרך כלל הביטוי "תיפוק ליה" מובא כשאלה / קושיה: מדוע הובא מקור מסויים לדין והרי ניתן ללמוד את אותו דין ממקור אחר [ובדרך כלל בש"ס – המקור השני שמובא אחרי "תיפוק ליה" לא נדחה ממש].
5.1
בסוגייתנו המצב הוא מיוחד: רב הונא למעשה בא לפשוט את ספיקו של רבה, ולמעשה באמת יש כאן קושיה עקיפה [נסתרת] על רבה: מדוע רבה מתלבט בפרשנות פסוק כדי לנמק את שני צדדי הבעיה שהציג, כאשר יש מקור אחר [וסיבה אחרת] לפשוט את ספיקו.
5.2
לפי זה גם מובן מדוע מובא כאן הביטוי: "אמר ליה תיפוק ליה" - מופע יחידאי בש"ס, כי הדיון כאן הוא יחידאי: חיפוש מקור שונה מזה שהוצג בבעיה – כדי לפשוט את הבעיה עצמה.
6.
בספר "מר קשישא" לבעל ה"חוות יאיר"
"תיפוק - לשון 'ותיפוק ליה' רובם אינם סותרים רק מקשה למה לך טעם שאמרת דבלאו הכי נמי הכי איתא.
וקצתם קושיות מסתירות עיין ש"י [=שארית יוסף] דף ג ב נתיב המשנה כלל ד "
הסבר: כשהגמרא פותחת "תיפוק" היא מתכוונת ללמדנו, שהיא מסכימה לדברים הקודמים, אלא שואלת מדוע הדין הקודם לא הוסבר פשוט יותר. אבל לפעמים, מי שאומר "תיפוק" מתכוון לחלוק על ההסבר שקדם לו.
6.1
ויש לדקדק יותר בדבריו, מכיון שכבר הבאנו שביטויים רבים שהאות "ו" בתחילתם משמע שהביטוי בא להקשות דווקא.
כלומר, יש הבדל בין "תיפוק" ל"ותיפוק".
