הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הסבר הביטוי: "רוב דעות"
נידה כ ע"א
אמר רב יהודה אמר שמואל: כקיר, כדיו, וכענב - טמאה, וזוהי ששנינו עמוק מכן - טמאה.
אמר רבי אלעזר: כזית, כזפת, וכעורב - טהור, וזוהי ששנינו דיהה מכן - טהור.
...
אמר עולא: כולן - עמוק מכן - טמא, דיהה מכן - טהור, כשחור. ואלא מאי שנא שחור - דנקט? סד"א: הואיל ואמר רבי חנינא שחור - אדום הוא, אלא שלקה, הילכך - אפילו דיהה מכן נמי ליטמא, קמשמע לן.
רבי אמי בר אבא אמר: וכולן, עמוק מכן - טמא, דיהה מכן - נמי טמא, חוץ משחור. אלא מאי אהני שיעוריה דרבנן? לאפוקי דיהה דדיהה.
ואיכא דאמרי, רמי בר אבא אמר: וכולן, עמוק מכן - טהור, דיהה מכן - טהור, חוץ משחור. ולהכי מהני שיעוריה דרבנן.
בר קפרא אמר: וכולן, עמוק מכן - טמא, דיהה מכן - טהור. חוץ ממזג, שעמוק מכן - טהור, דיהה מכן - טהור. בר קפרא אדיהו ליה - ודכי, אעמיקו ליה - ודכי, אמר רבי חנינא: כמה נפיש גברא דלביה כמשמעתיה! .
1.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה ט:
ארבעה מראות הללו אם היה מראה הדם כמראה כל אחד מהן או עמוק מהן הרי זה טמא, היה דיהה ממנו ה"ז טהור, כיצד היה הדם שחור יתר מכדיו היבש טמאה, היה פחות ממנו כגון שהיה מראהו כעין הזית השחור או כעין הזפת או כעין העורב ה"ז טהור וכן בשאר השלשה מראות.
הרמב"ם פסק כבר קפרא.
2.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה ט:
ארבעה מראות הללו וכו'. במשנה (דף י"ט) עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור ובגמרא (דף כ') אמר ר' אלעזר כזית כזפת כעורב טהור וזו היא ששנינו דיהה מכן טהור עוד שם אמר עולא כולן עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור כשחור עוד שם איכא דאמרי רמי בר אבא אמר וכולן עמוק מכן טהור דיהה מכן טהור חוץ משחור (שעמוק מכן טמא דיהה מכן טהור) בר קפרא אמר וכולן עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור חוץ ממזוג שעמוק מכן טהור דיהה מכן טהור ואמרו שם דבר קפרא עבד עובדא כשמעתיה
ונמצא לפי זה דבשחור כולן שוין שהעמוק מכן טמא והדיהה מכן טהור
ובשאר המראות חוץ מן המזוג הוה להו עולא ובר קפרא בחדא שיטתא להשוותן לשחור
ורמי בר אבא דהוה מטהר בהו העמוק ה"ל יחידאה לגבייהו
ובמזוג הוה להו בר קפרא ורמי בר אבא בחדא שיטתא לטהר בו העמוק מכן והדיהה והוה ליה עולא יחידאה לגבייהו דמשוה אותו לשאר המראות ומטמא בו העמוק ולזה פסק רבינו כבר קפרא בכל דבריו:
ה"משנה למלך" מסביר שיש בסוגייתנו כמה דעות [3] של אמוראים, והרמב"ם פסק כדעת "בר קפרא" מפני שבכל אחד מהדינים שהוא אמר יש "רוב" אמוראים כדעתו.
2.1
מכאן נלמד חידוש, שהדין של "רוב" הוא לגבי כל פרט בנפרד ולא בודקים את הדעה השלמה של כל אמורא אם רבים סוברים כמותו.
3.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ער. ושם מביא עוד 2 נימוקים עקרוניים:
3.1
בר קפרא היה "גדול" משני האמוראים האחרים - עולא ורמי בר אבא.
3.1.1
באטלס עץ חיים:
בר קפרא
"בר קפרא תנא בדור המעבר בין התנאים לאמוראים תלמידו של רבי (יבמות ל"ב ע"ב) לדעת הרמב"ם (בהקדמתו לזרעים) היה מבית דינו של רבי. רבי עצמו שאל ממנו (פסחים מ"ב ע"א). היה חברו של רבי חייא (יבמות שם) ושל חזקיה בנו של ר' חייא, ועל שניהם - חזקיה ובר קפרא - אומרים התוספות שהיו תנאים (ע"ז ל"ח ע"ב).
גדולי דור הראשון לאמוראי א"י קיבלו ממנו. על רבי אושעיא נאמר מפורש שהיה תלמידו (מו"ק כ"ד ע"א).
רבי יהושע בן לוי מסר משמו (ברכות ל"ד ע"א), וכן ר"ל (פסחים ט"ו ע"א).
קיבץ הלכות שנקראו "משנת בר קפרא" (ב"ב קנ"ד ע"ב)."
כלומר, בר קפרא היה נחשב אפילו כ"תנא" ולכן הלכה צריכה להיות כמותו.
3.2
למרות ש"בר קפרא" היה קדום יותר משני האמוראים האחרים הגמרא הביאה את דבריו בסוף - כדי לפסוק כך את ההלכה.
3.3
ויש לזה הוכחה מפורשת מדברי תוס':
תוספות מסכת עבודה זרה דף כב עמוד א
... ואנן קיימין כרבנן ואע"ג דרבינא שהיה סוף הוראה פליג עליה ושני שנויא אחרינא מ"מ נראין דברי ר' פדת עיקר
חדא מדהקדים דברי רבינא לדבריו דהא רבי פדת קודם לרבינא ימים רבים שהיה בנו של ר"א כדאמרינן בפ"ק דברכות דף יא:) וכן אורי לי' ר"א לר' פדת בריה וגם היה חברו של ר' זירא כדאמר בפ"ק דנדה דף ח.) א"ר זירא לר' פדת חזי דמינך ומאבוך קשריתו קטפא לעלמא ואותו ר"א אביו הי' תלמידו של ר' יוחנן
יוצא, שהלכה צריכה להיות [בכל סוגיה?] כדברי האמורא שמובא בגמרא "אחרון".
4.
בסוגייתנו נראים שני ההסברים לעיל כמשלימים אחד את השני. אמנם בתוס' ב"עבודה זרה" מדובר ברבינא שהיה "בתראי" והלכה היתה בפשטות צריכה להיות כמותו, ולכן אומר תוס' שמכיון שדברי האמורא רבי פדת הובאו אחרי רבינא, לכן ההלכה נפסקה לא כרבינא למרות היותו "בתראי".
5.
ההסבר השני לעיל מבוסס על ההנחה שמי שקבע את ההלכה הוא מי שערך את סדר הבאת דברי האמוראים בגמרא, וזהו "עורך הגמרא" – רב אשי, ואולי נערך אפילו על ידי אותו רבינא שדווקא קבע שאין הלכה כמוהו עצמו.
6.
ואולי מבנה הסוגיה נערך על ידי דור מאוחר יותר מרב אשי ורבינא – הסבוראים.
