מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

איסור גזל ותרבות הצריכה

פרק עשירי, המסיים את מסכת בבא קמא, עוסק בהלכות שונות הקשורות לאיסור גזל, ובחובת השבת הגזל. בסוגייתנו נאמר שיש להחזיר את הגזלה לנגזל במקום ממנו החפץ נגזל, ולא במקום בו הבעלים איננו יכול לשמר את החפץ, כמו במדבר. כמו"כ נאמר ממי, ואילו חפצים מותר לקנות, בהנחה שהם לא גזולים.
איסור גזילה מהתורה הוא גם כשוויו של החפץ הנגזל הוא פרוטה: "אמר ר' יוחנן: כל הגוזל את חבירו שווה פרוטה - כאילו נוטל נשמתו ממנו" (בבא קמא קיט ע"א).
מה גורם לאנשים לגזול, ואף יותר מאשר שווה פרוטה? דברים חריפים וייחודיים כתב החפץ חיים בספרו שפת תמים פרק ה (ספר לא כל כך מוכר): "והנה לעוון הגזל שהופקר בפני איזה אנשים, יש כמה סיבות, אך נבאר שתים שהם גלויות לעיני הכל. האחד ריבוי הוצאות ומותרי המלבושים ...שיצר הרע מסיתו שעתה נאות לו להתנהג בעניני הבית והמלבושים במעלה גבוהה מערכו, וכשמזדמן לו איזה זמן שאינו משתכר לפי ערך ההוצאה שהרגיל עצמו, מוצא לו היצר מקום להטעות אותו לפתותו לגזול ולחמוס, ולהיות לווה לא ישלם, וברבות הזמן נהיה גזלן וחמסן גמור שאינו חושש כלל לחיי חברו. ...והסיבה השניה המביאה לאיסור גזל היא חסרון הידיעה שנדמה בעיניו שאיסור גניבה לא יקרא עד שיגנוב מכיסו של חברו, אבל באמת לא כן הוא, ...כל שנשאר בידו ממון חברו בעוול, אפילו הוא רק בכלל שוה פרוטה הוא בכלל איסור גזל". חיי מותרות, הלוואות מיותרות, והחשיבה המוטעית שאם הכסף ניתן ברשות, ורק אין מחזירים ובזמן, אין זה גזל.
לדברי החפץ חיים הללו, משמעות מיוחדת בתקופה קשה למשק, בה הריבית נמוכה, וכשהבנקים מעודדים לקחת הלוואות בתנאים טובים על מנת להשתדרג, להתקדם ברמת החיים, ועוד. במינוחים המודרניים זה נקרא: עידוד הצריכה. הצריכה היא חשובה ומניעה את הכלכלה ואת המשק, אבל כבר נאמר: "איזהו עשיר השמח בחלקו" (אבות ד, א), ואסור להתחייב כספית, כשיכולת החזרה לא ברורה, כדי שלא להיכשל באיסור גזל חמור.