איתחזק איסורא
גיטין ב ע"ב
"אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין, כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, דלא איתחזק איסורא, אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש – הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים".
אין לשון הגמרא: "הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש והוי [גם] דבר שבערוה". משמעות לשון הגמרא שעצם המציאות שהוחזק איסור היא זו שקובעת את הגדרת "דבר שבערוה".
והקשה בחידושי הרמב"ן מסכת יבמות דף פח ע"א שבפשטות עד אחד נאמן באיסורים גם בחזקת איסור. וכן קשה שדבר שבערוה אינו רק באיתחזק איסורא, שהרי אין פנויה מתקדשת בלא שני עדים (מסכת קידושין דף סה ע"א).
אלא שהגמרא מסבירה את יסוד ההבדל שבין דבר שבערוה לבין איסורים.
בכל שאלה בהלכה יש חשיבות מכרעת כיצד ועל מה נשאלת השאלה.
כגון, במסכת טהרות ה משנה ה:
"שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות, רבי יהודה אומר: אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורין ואם נשאלו שניהם כאחד טמאים".
כששואל רק על עצמו מקילין בספק. אך כששואל גם על חבירו בודאי שאחד טמא, וכיון שלא ידוע מי הוא, לא ניתן להקל.
דוגמא נוספת, באיסור "קבוע". כאשר ישנן תשע חנויות הידועות כְּמוֹכְרוֹת בשר שחוטה, ואחת המוכרת בשר נבלה. אם נמצאה חתיכת בשר בחוץ, תולים לומר שהיא הגיעה מרוב החנויות הכשרות. אבל אם לקח בעצמו מאחת מהן ואינו יודע מאיזו, הדין הוא שאסור. כי השאלה נתעוררה כבר בזמן הלקיחה מהחנות. לכן השאלה איננה מאיזו חנות מבין החנויות נלקחה החתיכה. השאלה היא מבין שתי אפשרויות בלבד: האם אותה חנות היתה ידועה כמותרת או כאסורה.
עוד דוגמא, בירושלמי מסכת גיטין פרק ג הלכה ג: "ולא כן תני? – (מניין) האומר לאשתו הרי זה גיטיך לפני מיתתי שעה אחת וכן האומר לשפחתו הרי שטר שחרוריך לפני מיתתי שעה אחת שהיא אסורה לוכל בתרומה מיד? תמן משעה ראשונה נתקלקלה ברם הכא לכשימות היא מתקלקלת". במשנה שם נאמר שחזקה שהבעל חי ואין חוששים שנשתנה מצבו למיתה. מקשה הירושלמי למה אם כן חוששים לגט שיחול שעה לפני המיתה, הרי חלותו תלויה במיתה שאין חוששים לה! והתשובה: כאן אין השאלה האם כבר מת, אלא האם הגיע העת של שעה לפני מותו – בעודו בחיים. ולספק זה אכן חוששים, כי בין כך ובין כך לא ישתנה מצבו מחיים למיתה, ואין מועילה בזה חזקת חיים. דומה לזה במסכת כתובות דף עה ע"ב: "כאן נמצאו וכאן היו", החזקה קובעת שהמומים נולדו ברשות שהם נמצאו בה – אם של האב ואם של הבעל, אף כאן – החזקה קובעת שהבעל נותר בחזקת חיים אך לא יותר מכך.
כך הוא גם בכל שאלה שבערוה. השאלה היא על אשה זו הידועה שהיא עצמה בין השואלים – האם נשתנה מעמדה הידוע לה והמוחזק, וכל שינוי במעמד השואל מצריך שני עדים. ולכן נצרכים שני עדים גם לשאלה אם נסתרה וחל עליה איסור סוטה למרות שאין בזה אלא איסור לאו.
אולם באיסורי חפצא, עד לשאלה זו לא היתה חשיבות לחזקתו – אם היה מותר או אסור. והשאלה היא אם החפץ שנזדמן של היתר הוא או של איסור, לכן נחשב הדבר שלא איתחזק לא איסורא ולא היתרא. ודומה הדבר לשאלה בדבר שאין בו דעת לישאל, ראה על כך בקישורים אלו: פסחים יט ע"ב; סוטה כט ע"א; נדה ד ע"ב.
גם ממון דינו כערוה כי השאלה היא על השואל – האם נשתנתה מידת הונו.
