|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הורד והכופר והלטום והקטף – ורד
"וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר בארבעה. ותו ליכא? והתנן רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו, ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר? וכי תימא: כי אמר ר אלעזר הלכה כרבי אליעזר בארבעה בסדר טהרות, אבל בשאר סדרי איכא. ומי איכא? והתנן: הורד והכופר והלטום והקטף יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור" (נדה, ח ע"א).
|
 |
 |
|
| ורד הכלב – שיח בהרי יהודה | ורד הכלב |
 |
 |
|
| ורד הכלב – פרי | ורד דביק – מרומי החרמון |
 |
 |
|
| ורד – מספר עלי הכותרת בורד תרבותי גדול מ - 5 | ורד – שיכים הפזורים בחוסר סדר על פני הגבעול |
הרחבה
ביולוגיה
הסוג ורד (Rosa) נכלל במשפחת הוורדניים (Rosaceae) כולל למעלה מ – 200 מינים בעלי מגוון צבעים. בישראל נפוצים שני מינים: ורד צידוני הקשור לנופי מים וורד הכלב הנפוץ בעיקר בחורש הים תיכוני. בנוסף גדל בחרמון מין נוסף נדיר יחסית – ורד דביק.
רוב המינים בסוג נפוצים באזורים הממוזגים והסובטרופיים של צפון כדור הארץ, בעיקר באסיה. זנים טבעיים ומבויתים מטופחים בגינות בגלל יופיים וריחם הערב. מינים ממקומות שונים בעולם מוכלאים בקלות דבר שהביא לפיתוח זנים רבים של ורדים תרבותיים צאצאי זני בר מסין, יפאן והאיזור הים תיכוני. התיחום הבין מיני של הסוג והגדרת המינים קשה, בגלל קיומן של צורות-ביניים ובני-כלאיים בין המינים. רוב הוורדים הם נשירים אך מעט מינים בעיקר מדרום מזרח אסיה הם ירוקי עד.
הסוג ורד כולל שיחים זקופים, מינים שרועים ומיני מטפסים העשויים להגיע לגובה 7 מ'. לדוגמה – ורד הכלב הוא בעיקר מטפס. רוב המינים בעלי גבעולים קוצניים. קוצי הורד נקראים שיכים משום שאינם קוצים במובן הרגיל, אלא בליטות של השכבה החיצונית של הגבעול – האפידרמיס. משום כך הם צומחים במקומות שונים, לא מוגדרים, לאורך הגבעול ועורקי העלים. קוצים גבעול אמיתיים, כמו למשל בהדרים, הם גלגול של גבעולים וניכרים בכך שהם צומחים מתוך ניצנים(2) ושגם עליהם יש ניצנים וניצני ביניים. הקוצים בוורד משמשים לטיפוס ולשם כך מסייעת צורתם החרמשית (ראה תמונה). העלים מסורגים מורכבים מנוצים בעלי עלעלים(3) אליפטיים משוננים באופן חד. לעלה יש שני עלי לוואי המעורים בפטוטרת.(4)
פרח הוורדנים גדול, לרוב ורוד או לבן, לעיתים קרובות הוא ריחני אך אינו מכיל צוף. המצעית(5) שקועה, והיא משתתפת ביצירת הפרי. השחלה תחתית ובדרך כלל מספר עלי הכותרת הוא 5 וכל עלה מחולק לשתי אונות נפרדות. לפרח 5 עלי גביע. בזני התרבות הפכו חלק מהאבקנים לעלי כותרת (ראה תמונה) דבר שהפך אותם למרשימים יותר מחד גיסא אך מאידך גיסא מקשה על האבקת חרקים ויצירת פירות. תכונה נוספת של צמחי תרבות עשוייה לפצות על החסרון ביעילות ההאבקה והיא העובדה שעונת הפריחה ממושכת בהרבה בהשוואה לצמחי הבר. מבנה הפרח הרחב בעל מבנה הקערה מותאם לביקורם של חרקים גדולים, הנוחתים על הכותרת הפתוחה ואוכלים מן האבקה הרבה המיוצרת על ידי האבקנים. הפרי דמוי ענבה נחשב לפרי "מדומה" משום שחלק ממנו מתפתח ממצעית הפרח ומצינור הגביע, ולא רק מן השחלה. במינים רבים קיימת, נוסף על רביה מינית, גם רביה אל מינית (ווגטטיבית) באמצעות קני-שורש.
הורד שימש למטרות שונות בעת העתיקה וגם כיום הוא בשימוש נרחב. ניתן להפיק ממנו בעזרת זיקוק אדים, שמן ורדים שהוא שמן אתרי המשמש לבישום במשך מאות שנים. משמן הוורדים הכינו מי ורדים המשמשים לבישול באסיה ובמזרח התיכון. בצרפת מקובל לייצר מעלי הכותרת תרכיז וורדים. בארה"ב מייצרים מתרכיז זה ביסקוויטים ומרשמלו. מהפרי מכינים ריבות, ג'לי ומרמלדה או לחלוט תה. מוצרים אלו מכילים ריכוז גבוה של ויטמין C. מהזרעים ניתן להפיק שמן המשמש כמוצר קוסמטיקה ואיפור.
גידול הורד באופן מסחרי חודש בארץ על ידי הטמפלרים במאה ה- 19 ולאחריהם בעידודו של הברון רוטשילד החלו איכרי המושבות בגידול לשם הפקת שמן לצרכים קוסמטיים. ביסוד המעלה הוקם מפעל הפקה וזיקוק וניטע שטח של כ – 400 דונם בזני ורדים שיובאו מדרום צרפת. ההתחלה הייתה מבטיחה אך לאחריה חברו גורמים שונים להכשלת הגידול: חוסר ידע מקצועי מספיק, תחרות בשווקים, אי-התאמה לאזור ומחסור במי השקיה. בתקופות מאוחרות יותר הורד גודל בחממות כפרח לקישוט.
הורד בתלמוד
"... הלכה כרבי שמעון ולאו מטעמיה. מאי הלכה כרבי שמעון ולאו מטעמיה? אילימא הלכה כרבי שמעון דשרי ולאו מטעמיה, דאילו רבי שמעון סבר מסי, ורב סבר לא מסי. וסבר רב לא מסי? והא מדקתני בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד מכלל דמסי. אלא הלכה כרבי שמעון דשרי, ולאו מטעמיה, דאילו רבי שמעון סבר אף על גב דלא שכיח שרי, ורב סבר אי שכיח אין, ואי לא שכיח לא, ובאתרא דרב שכיח משחא דוורדא" (שבת קי"א ע"ב).
רש"י: מכלל דמסי - אפילו לתנא קמא, דאי לאו דמסי למאי איצטריך ליה אף על גב דלא שכיח שמן וורד במקומו של זה הסך ממנו, ודמיו יקרים, והכל יודעין שאינו סכו אלא לרפואה שרי, דכל ישראל בני מלכים הם וכו'". מסוגייה זו ניתן להסיק שהשתמשו בשמן ורד כאמצעי לריפוי פצעים וששמן זה יקר ומיועד לשימושם של בני מלכים.
"תניא רבי יוסי בר קיסמא אומר טבא תרי מתלת ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא מאי היא אמר רב חסדא ינקותא כי אתא רב דימי אמר ינקותא כלילא דוורדא סבותא כלילא דחילפא תנא משמיה דרבי מאיר דוק בככי ותשכח בניגרי שנאמר ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו" (שבת, קנ"ב ע"א).
רש"י: כלילא דוורדא - נזר של וורד. כאן משמש הורד לקישוט על ידי שזירה של עטרה.
"אי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דרבי יוחנן" (בבא מציעא פ"ד ע"א).
"רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא וכו'".
רש"י: בוורדא - במרחץ של וורדים:
"ההוא ביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי סבר רב אשי למיטרפה א"ל רב הונא מר בר אויא כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו וקרו לה טבחי עינוניתא דוורדא" (חולין מ"ז ע"א).
רש"י: עינוניתא - כמו אינוניתא אונה קטנה דוורדא על שם קלישתה ואדומה. רוב מיני הורד הם ורודים או לבנים אך קיימים גם כמה מינים אדומים.
(1) "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן" (הושע, י"ד ו'), "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים" (שיר השירים, ב' א'), "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים, ב' ט"ז), "לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נטְפוֹת מוֹר עבֵר" (שיר השירים, ה' י"ג), "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד" (תהילים, ס"ט א') ועוד.
(2) הניצן הוא כעין בליטה על פני הגבעול העשוייה מתאים עובריים שמהם מתפתחים עלים, גבעולים או פרחים.
(3) בניגוד לעלים פשוטים קיימים עלים מורכבים שהם למעשה עלה אחד המחולק לעלעלים רבים. הדרך להבחין בין עלה פשוט לעלעל הוא בעזרת הניצן (כעין בליטה) הממוקמת בחיק העלה. לעלים יש ניצנים חיקיים ואילו לעלעלים אין ניצנים חיקיים. עלה מורכב מנוצה הוא עלה שהעלעלים מסודרים אחד ממול השני לאורך ציר העלה.
(4) הפטוטרת היא החלק הדק המחבר את גוף העלה (חלקו הרחב הנקרא טרף) אל הגבעול.
(5) המצעית היא ההתעבות בראש הגבעול שאליו מתחברים חלקי הפרח.
רשימת מקורות:
יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 238-239).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 132-133).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 159-160).
From Wikipedia, the free encyclopedia Rose
לעיון נוסף:
חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 155). הרחבה בנושא המסורות לגבי הצמח שושנת המלך.
ורד הכלב בצמח השדה - תמונות ופרטים נוספים.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.