סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הורד והכופר והלטום והקטף – לוטם השרף

 

"וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר בארבעה. ותו ליכא? והתנן רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו, ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר? וכי תימא: כי אמר ר אלעזר הלכה כרבי אליעזר בארבעה בסדר טהרות, אבל בשאר סדרי איכא. ומי איכא? והתנן: הורד והכופר והלטום והקטף יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור" (נדה, ח ע"א).
 

שם עברי: לוטם השרף    שם באנגלית:  Gum Rockrose, Laudanum   שם מדעי: Cistus ladanifer
שם נרדף במקורות: לוטם, לטום, לודנה    

שם עברי: אלת המסטיק    שם באנגלית:  Mastic tree, Lentisk   שם מדעי: Pistacia lentiscus
שם נרדף במקורות: לט?, מסתיקי, מסתיכי    שמות בשפות אחרות: ערבית - מסתיכּ, סריס


נושא מרכזי: לזיהוי הלטום (לוטם)


סוגייתנו מצטטת את המשנה בשביעית (פ"ז מ"ו) אך שם הגרסה היא "והלוטם" ולא "לטום". "הוורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, רבי שמעון אומר אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי". להלכה פוסק הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל, פ"ז הלכה י"ט) כרבי שמעון: "הוורד והכופר והלוטם יש להן ולדמיהן שביעית, הקטף והוא שרף היוצא מהאילנות מן העלים ומהעיקרים אין לו שביעית וכו'". הלכות אלו מקרינות לכל נסיון לזהות את ה"לוטם" משום שקדושת שביעית חלה רק על גידולי ארץ ישראל ועל "פרי" הארץ. לכאורה ניתן להסיק מסוגייתנו מאפיין נוסף והוא שה"לוטם" איננו מתקיים כל השנה ולכן הסיום הוא "יש להן ביעור ולדמיהן ביעור" (כך גרסו רש"י והר"ש) אלא שגרסה זו איננה מוסכמת על הכול (בכת"י קאופמן ומינכן תוספת זו איננה מופיעה) וייתכן שהיא השתרבבה מהמשנה הקודמת.

בנוסף לנוסחאות "לטום" ו"לוטם" מופיעות במשנה בשביעית גם הנוסחאות "הלוטת", "הלטם", "הלטוס", "לוטס" ו"הלוטב". לפי רוב רובם של המפרשים הלוטם זהה ל"לט" המוזכר בספר בראשית: "וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה" (לז כ"ה). "ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם ונורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים" (מג י"א). תרגום אונקלוס ותרגום יונתן וכן הפשיטתא מזהים בשני הפסוקים את ה"לט" עם ה"לטום" ובדרך זו ממשיכים רוב המפרשים המסורתיים (רש"י, ריבמ"ץ, ר"ש, רא"ש, רע"ב בפירושו הראשון ועוד). בין המפרשים והחוקרים ניתן למצוא הצעות רבות לזהות הלוטם ואת חלקן נתאר בשורות הבאות.
 

לוטם השרף

י. פליקס אימץ את הצעתו של לעף לפיה לט, לוטם ולטום זהים עם השרף הריחני לאדאנום (ladanum) שהופק משיחים מהסוג לוטם (Cistus). הצעה זו מתבססת על הדמיון הפילולוגי בין שמותיו של הלוטם בשפות השמיות, היוונית והלטינית. ייתכן שהלוטם הוא הלודנא שנמנה בין שמות התרופות למחלת ה"ראתן". "... ומאי אסותיה? אמר אביי: פילא ולודנא, גירדא דאגוזא וגירדא דאשפא וכו'" (כתובות, עז ע"ב).

המין העיקרי שממנו מפיקים את הלאדאנום הוא לוטם השרף  (תמונה 1) ממשפחת הלוטמיים. הוא גדל באופן טבעי בחלק המערבי של אגן הים התיכון (ספרד, פורטוגל וצפון מערב אפריקה). לוטם השרף הוא שיח רחב בגובה 1-2.5 מ'. השיח ירוק עד בעל עלים דמויי רומח באורך 10 ס"מ ורוחב 1-2 ס"מ. צבעם ירוק כהה בחלק העליון ובהיר יותר בצידם התחתון. קוטר הפרחים 5-8 ס"מ בעלי עלי כותרת לבנים שבבסיסם כתם אדום או ערמוני. האבקנים ועמודי העלי בצבע צהוב. כל הצמח מכוסה בשרף דביק וריחני. על פי עדויותיהם של כותבים בני העת העתיקה, כמו למשל פליניוס, איסוף השרף התבצע על ידי סירוק זקנם ופרוותם של העיזים שרעו על הלוטם והסרת הגבישים שנדבקו אליהם. לדעת לעף שמו של הסוג Cistus מוצאו מהמילה היוונית kisthos שנגזרה מהקשת בשפות השמיות. הקשת מתייחסת לכלי שבעזרתו סרקו את העיזים.

הקושי בזיהוי זה הוא העובדה שצמח זה לא גדל בארץ ואם כן מדוע חלה עליו קדושת שביעית. לאמיתו של דבר קושי דומה עומד גם בפני חלק מהזיהויים האלטרנטיביים. בישראל נפוצים בימינו שני מינים בסוג לוטם, לוטם שעיר (Cistus creticus) ולוטם מרווני (Cistus salviifolius) (תמונות 2-4) ובמקורות שונים נכתב שניתן להפיק לאדאנום גם מהלוטם השעיר. בבדיקה שערכתי בכמה שיחי לוטם שעיר לא מצאתי הפרשת שרף אך ייתכן והמקורות הנ"ל מתייחסים לתת-מין או מופע שונה, של שיח זה, שנעלם מהנוף בארץ. לחילופין ניתן לטעון שהמין לוטם השרף גדל בארץ בעבר דבר סביר מאד לאור כך שלוטם השרף מותאם היטב לאקלים הים תיכוני ומסוגל לעמוד בפני יובש הקיץ הממושך ואקלים קר. על פי ז. עמר (1) צמח זה גדל בר באסיה הקטנה וכצמח תרבות בסוריה ובא"י. מתעודות מימי מרד בר-כוכבא עולה שצמח זה גדל בעין גדי שהיתה מרכז לגידול צמחי בושם שונים. קושי נוסף קשור להלכה אחרת המופיעה במשנה. הלאדאנום הוא שרף המופרש בעיקר מהעלים ומעט מהגבעולים ואם כן מדוע אין דינו כדין הקטף שאיננו נחשב לפרי? מסיבה זו סברו הראשונים שהמינים שנימנו במשנה, מלבד הקטף, הם פירות. כך סבר למשל המאירי (נידה, ח ע"א):

הוורד והכופר והלטום שלשתן מין אילן שמוציאין פירות, שריחם מתבשם וישנן בדין שביעית. רצה לומר להפקירן ולאסור סחורתם, ולדמיהן שביעית אם מכרן, שהשביעית תופסת דמיה. ואע"פ שאינן פרי מאכל להדיא, אלא שהן כעין עצים, אין דנין אותם כעצים דעלמא אלא כפרי גמור וכו'".

"וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר בארבעה. ותו ליכא? והתנן רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו, ואמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אליעזר? וכי תימא: כי אמר ר אלעזר הלכה כרבי אליעזר בארבעה בסדר טהרות, אבל בשאר סדרי איכא. ומי איכא? והתנן: הורד והכופר והלטום והקטף יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור" (נדה, ח ע"א).
 

        
 תמונה 1. לוטם השרף     
 
   תמונה 2.  לוטם שעיר
 

 

          
תמונה 3. לוטם מרווני       צילם: דביר זמירי     תמונה 4. לוטם מרווני



אלת המסטיק

מדרש בראשית רבה (מקץ, פרשה צא) מזהה את ה"לט" עם שרף אלת המסטיק (תמונה 5). אומר המדרש: "קחו מזמרת הארץ בכליכם ר' יהושע דסיכנין בש' ר' לוי דברים שהן מזמרין בעולם ... ולוט מסטיכי עבידה בול וכו'". בנוסחאות אחרות נכתב מסטקי או מסתיקי. עביד בול פירושו עשוי שרף מוצק. הרד"ק (בראשית, לז) נקט בפירוש זה וכתב: "ולוט פירשו בב"ר (צ"א) משטכי". על שרף זה אנו לומדים בתוספתא (שבת,פי"ב הלכה ח'): "אין לועסין מוסתכי בשבת. אימתי בזמן שמתכוין לרפואה, אם מפני ריח הפה הרי זה מותר וכו'". נוכל להסיק מהלכה זו שמדובר בשרף רפואה צמיג, בעל ריח נעים, המסוגל להפיג ריחות אחרים.

אלת המסטיק היא שיח או עץ דו-ביתי נמוך (1-5 מ'), ירוק עד בעל ריח חזק של שרף. הצמח גדל באזורים יבשים וסלעיים בתחומי אגן הים התיכון במגוון תנאים סביבתיים. הוא עמיד בפני קרה וגדל על כל סוגי הקרקעות כולל קרקעות גירניות. אלת המסטיק איננה נפגעת מריכוזי מלח גבוהים בקרקע ולכן היא נפוצה מאד בקרבת הים. בישראל אלת המסטיק נפוצה בחורש הים תיכוני ובעיקר בחלקים החמים של אזור התפוצה. היא מהווה מרכיב חשוב בחברת החרוב ואלת המסטיק ומאכלסת את רצועת הסלעים הסמוכה לחופי הים התיכון. כאשר אלת המסטיק איננה מופרעת היא יכולה להתפתח לעץ בעל גזע אחד, אולם כריתה, רעיה ושריפות גרמו לכך שרוב הפרטים בעלי מבנה שיח שרוע.

את השרף אוספים על ידי חיתוך קליפת העץ בגזע ובענפים הראשיים ואיסוף טיפות המוהל המפעפעות. "חליבת" העצים מתבצעת בחודשי הקיץ בין יוני לספטמבר. לאחר איסוף ושטיפה מניחים את השרף לייבוש בשמש. גושי השרף בעלי ריח חזק וצבעם בצבע שנהב (תמונה 6). בימינו עיקר ייצור שרף אלת המסטיק הנקרא "מסטיקא" מתבצע בדרום האי היווני כויס באזור הנקרא מסטיקוחוריה (כפרי המסטיק ביוונית) וממנו מייצאים את השרף המשמש כיום לצורכי מזון ותעשייה. בעבר שימש בעיקר לצורכי רפואה כפי שנאמר בתוספתא (שם). יצחק תור ממצפה נטופה, שהשתלם בנושא זה בכיוס, העיר שהעצים אותם מגדלים לצורך הפקת השרף הם עצי הזכר משום שהם אינם מייצרים פירות ולכן כל המוטמעים מופנים ליצירת השרף. בתמונות ששלח ניתן לראות מטע של עצי אלה שגזעיהם מצולקים מרוב שריטות שנועדו לגרום להפרדת השרף (תמונה 7).

גם בפני זיהוי זה עומד הקושי שהצגתי לגבי הלוטם שהרי השרף מופק מהגזע והענפים ולכן מעמדו דומה לקטף שלגביו נפסק שאין לו קדושת שביעית. על המסטיקא ראו עוד במאמר "כי תניא ההיא במוסתקי".
 

    
תמונה 5. אלת המסטיק  - פריחה זכרית        צילם: עמרם אשל   תמונה 6. גבישי שרף אלת המסטיק        מקור

 


תמונה 7. מטע אלת המסטיק בכיוס        צילם: יצחק תור
 


זיהויים נוספים

ספלול: רש"י בבראשית (לז כ"ה): "ולט - לוטס שמו בלשון משנה (שביעית ז ו). ורבותינו פירשוהו לשון שרש עשב ושמו אשטורוזי"א במסכת נידה (ח א)". זיהוי אשטורוזי"א כספלול נעשה על ידי אברהם ברלינר (שם). זיהוי זה לא מובן לאור כך שהספלול הוא צמח רעיל שלא נמצא בשירות האדם.

עץ הקסטניה: רבי סעדיה גאון תרגם "לט" לשם הערבי "שאה בלוט" (בערבית בלוט המלך). נוכל להבין את פשר תרגום זה על פי פירוש האבן עזרא (בראשית, לז כ"ה): "... ולוט. אמר הגאון שהוא הפרי, כן בלשון ישמעאל בתוספות בי"ת, ואולי כן הוא". כלומר הכוונה לבלוט שהוא "לוט" בתוספת "ב". גם הרמב"ם בפיהמ"ש (שביעית, שם) נקט כך בזיהוי הראשון: "ולוטם, "שאה בלוט" ויש אומרים "אלצנובר". והלכה כר' שמעון". הכוונה בשאה בלוט היא אולי לפירות עץ הקסטניה (Castanea) הנקרא בעברית בת זמננו בשם ערמון. בלוטי עץ זה (בלוט המלך) הם המשובחים מבין הבלוטים שהרי בלוטי האלונים כמעט ואינם ראויים לאכילה(2). אם נרצה ליישם את זיהוי זה גם ללוטם מתעוררים מספר קשיים: 1. לבלוטי הערמון אין ריח טוב והם אינם תבלינים ולכן אינם מתאימים לרשימה המופיעה במשנה בשביעית. 2. עצי הקסטניה אינם גדלים בארץ אלא אם כן רס"ג התייחס לארץ ישראל במשמעותה הרחבה ("אלשאם") כפי שהייתה מקובלת על הגיאוגרפים הערבים בתקופתו. על פי הגדרה זו נכללו בשטח ארץ ישראל גם סוריה ולבנון שבהריהם הגבוהים והקרירים גדלים עד היום עצי הקסטניה (3).

אורן הצנובר: הרמב"ם בפיהמ"ש (שם) מביא בשם "יש אומרים" שהכוונה לאורן הצנובר. גם רע"ב (שביעית פ"ז מ"ו) מצטט את אותם מפרשים: "לוטם - תרגום לוט ולטום. יש אומרים שהוא צינוב"ר בערבי פניולי"ש בלע"ז". אורן הצנובר אכן גדל בארץ אך לזרעים הנאכלים בוודאי יש מעמד של פרי ולא סממן בעל ריח ערב.
 


(1) "המסחר הקדום בסממני הקטורת", בושם ותבלין, בתוך: הנבטים בנגב (ר' רוזנטל-הגינבוטום עורכת), עמ' 66.
(2)  ז. עמר, "זמרת הארץ" על פי רב סעדיה גאון. גליון מס' 2.

(3) Masri, Tet al, 2009. 'Autoecology of Castanes Sativa Mill. in Lebanon'. Acta Hortic. 815, pp. 83-94.


 

רשימת מקורות:

י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי: צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 85-88).

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "לוטם שעיר"; "לוטם מרווני"; "אלת המסטיק

 
 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר