הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ועוד"

נידה ד ע"א

 והתנן: מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה - טהורה, שכל הטמאות כשעת מציאתן ואמאי? לימא: האי מעיקרא - מחט מעלייתא היא, והשתא הוא דהעלה חלודה! ועוד, תנן: מצא שרץ שרוף על גבי הזיתים, וכן מטלית המהומהם - טהור, שכל הטמאות כשעת מציאתן

1.
בספר "דברי סופרים" מביא שיטה שהקושיה הראשונה בגמרא והקושיה השניה שמתחילה במילה "ועוד" אינם צריכים זה לזה, והרבה פעמים בגמרא יש ששתי הקושיות צריכות זה לזה.

2.
כמו כן מצינו שה"ועוד" – הוא העיקר.

3.
בסוגייתנו מסבירים הפרשנים את הביטוי "ועוד" כאפשרות מיוחדת. יש קושיה נפרדת מכל אחת משתי המשניות שהגמרא מקשה מהן [הריטב"א, ומובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מט-נ].

4.
אפשר היה לתרץ את הקושיה מכל אחת משתי המשניות שמדובר שאם יש רק סיבה אחת לטמא ["בשעת מציאתם" ו"במקום מציאתם"] "תולים" כדברי רבי יוחנן, ולכן קושיית הגמרא היא, שלא יתכן שלא התפרש אפילו באחת מהן שהכוונה היא למקום מציאתן.

5.
אמנם זה קצת קשה, שהרי מצינו פעמים רבות בש"ס שהגמרא מיישבת [או דוחה] קושיה זהה מכמה ברייתות על ידי חזרה על אותה אוקימתת תרוץ, למרות שאותה אוקימתא לא מפורשת באף אחת מהברייתות.