שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
נֵר דָּלוּק עַל רֹאשׁוֹ
"נֵר דָּלוּק לוֹ עַל רֹאשׁוֹ", זוֹהִי הַנְּשָׁמָה – "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ/כז). בִּשְׁלַבֵּי הַהַתְחָלָה, הַנְּשָׁמָה עֲדַיִן אֵינָהּ מְחֻבֶּרֶת אֶל הַגּוּף, אֶלָּא מְרַחֶפֶת מֵעָלָיו, בְּדִיּוּק כְּמוֹ בְּסוֹף הַחַיִּים, גַּם אָז הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ מְמַהֶרֶת לַעֲזֹב אֶת סְבִיבַת הַמֵּת, אֶלָּא מְרַחֶפֶת מֵעָלָיו, וְנוֹתֶרֶת קְשׁוּרָה אֶל הַקֶּבֶר, הַמַּצֵּבָה וּקְרוֹבֵי הַמִּשְׁפָּחָה. רַק בְּמֶשֶׁךְ הַתְּקוּפָה שֶׁהִיא כְּלוּאָה בְּתוֹךְ הַגּוּף, מִצְטַמְצְמוֹת הַיְדִיעוֹת שֶׁלָּהּ, אֶל מַה שֶּׁאָנוּ יוֹדְעִים, אֲבָל כְּשֶׁהַקֶּשֶׁר מִתְרוֹפֵף, נִפְרָשִׂים אֳפָקִים, כַּאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ מְרֻתֶּקֶת לְכַבְלֵי הַגּוּף, יֵשׁ לָהּ אֶפְשָׁרוּת לְהַרְחִיב מַבָּט הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁהִיא תַּצְלִיחַ אַחַר הֱיוֹתָהּ קְשׁוּרָה לַגּוּף. זֶה מַשֶּׁהוּ מֵעֵין נְבוּאַת הַשּׁוֹטִים וְהַקְּטַנִּים, שֶׁאֵינָם מְקֻבָּעִים בְּחֻקֵּי הַהִגָּיוֹן הַמֻּגְבָּלִים, וּבִגְלַל זֶה יֵשׁ לָהֶם אֶפְשָׁרוּת לְהִתְקַשֵּׁר לְעוֹלָם הַנְּבוּאָה (ב"ב יב/ב), לָכֵן צוֹפֶה הַתִּינוֹק וּמַבִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ עַד סוֹפוֹ, וְרוֹאֶה אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא מְסֻגָּל יִהְיֶה לִלְמֹד וְלָדַעַת, אִם יַקְדִּישׁ לְכָךְ זְמַן וּמַאֲמָץ, כָּךְ הוּא גַּם רוֹאֶה אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעֲתִידוֹת לַעֲבֹר עָלָיו (יעב"ץ). לְאָדָם הָרִאשׁוֹן הֶרְאָה הַקָּבָּ"ה דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו (סנהדרין לח/ב), כִּי הַכֹּל קָשׁוּר אֵלָיו, בְּעוֹד שֶׁלָּעֻבָּר הַזָּעִיר הַזֶּה, אֵין קֶשֶׁר לְנוֹשְׂאִים שֶׁאַחַר כַּמָּה דּוֹרוֹת, אוֹ דְּבָרִים מֻפְשָׁטִים, אוֹ הַנִּמְצָאִים מֵעֵבֶר לַיָּם. 'עוֹלָמוֹ' מִצְטַמְצֵם בְּנוֹשְׂאִים הַקְּשׁוּרִים אֵלָיו בְּאֹפֶן יָשִׁיר, בָּהֶם הוּא זַכַּאי 'לָגַעַת', אוֹתָם הוּא רַשַּׁאי לִרְאוֹת, וּבָהֶם הוּא זוֹכֶה לַחֲווֹת. אֶת כָּל זֶה הוּא עוֹשֶׂה בִּזְכוּת אוֹר הַנְּשָׁמָה שֶׁהוּא בִּלְתִּי גַּשְׁמִי, וּמֵאִיר עַל רֹאשׁוֹ. זֶה מֵעֵין הָאוֹר שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם קֹדֶם חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, אוֹר מִסּוּג אַחֵר מִמַּה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים כַּיּוֹם, וְהַחֻקִּים שֶׁלּוֹ אֵינָם מֻגְבָּלִים לְחֻקֵּי הַטֶּבַע. אָדָם הָרִאשׁוֹן רָאָה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, אֶלָּא שֶׁבִּגְלַל הַחֵטְא, גָּנַז אוֹתוֹ הַקָּבָּ"ה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא (חגיגה יב/א). מִכָּזוֹ פִּסַּת אוֹר עֲשׂוּיָה הַנְּשָׁמָה, וְהִיא אֵינָהּ הָאוֹר שֶׁאָנוּ מַכִּירִים כַּיּוֹם, הַנּוֹבֵעַ מֵהַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ יוֹצֵא מֵאֵיזֶה מְקוֹר אוֹר, נוֹפֵל עַל עֶצֶם כָּלְשֶׁהִי, וְחוֹזֵר לִפְגֹּעַ בָּעַיִן. זֶהוּ אוֹר רוּחָנִי לְגַמְרֵי, אוֹר הַמֻּגְדָּר כְּ'שֶׁפַע', שֶׁהוּא בַּעַל עָצְמָה עַצְמָאִית, אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט אִתּוֹ בְּאֹפֶן חֶלְקִי עַל הַטֶּבַע. עִם רְאִיָּה כָּזוֹ מַבְחִינִים כֵּיצַד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אַחְדּוּתִי וּמֻשְׁלָם, וְכָל הַחֻקִּים שֶׁבּוֹ פּוֹעֲלִים עַל פִּי רְצוֹן ה', וְהַבְּרִיאָה כֻּלָּה מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְכַבֵּד אֶת הַבּוֹרֵא. זֶהוּ אוֹר הַנְּשָׁמָה שֶׁזּוֹרֵחַ בַּלֵּב הַזָּעִיר שֶׁזֶּה עַתָּה מַתְחִיל לִפְעֹם (ענף יוסף).
בְּהִלּוֹ – נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי
הַנֵּר הַדּוֹלֵק אֵינוֹ מְסַפֵּק לַתִּינוֹק יְדִיעוֹת שֶׁל סַקְרָנִים, אֶלָּא מַחְכִּים אוֹתוֹ בְּכָל הַנּוֹשְׂאִים הָרוּחָנִיִּים שֶׁהוּא זָקוּק יִהְיֶה לָדַעַת, הוּא צָרִיךְ לִלְמֹד זֹאת כְּבָר מֵעַתָּה, כִּי אַחַר-כָּךְ יִהְיֶה מִדַּאי מְאֻחָר! אַחַר הַלֵּידָה כְּבָר אֵין לַגּוּף הַגַּשְׁמִי אֶפְשָׁרוּת לְהִתְחַבֵּר לְשָׁם בְּלִי הֲכָנָה מֻקְדֶּמֶת, לִפְנֵי שֶׁהַגּוּף הַגַּשְׁמִי מַתְחִיל לְהַצִּיג נוֹכְחוּת כְּבֵדָה וּמְחֻסְפֶּסֶת. הַתִּינוֹק אֵינוֹ אָמוּר לִזְכֹּר אֶת הַנּוֹשְׂאִים שֶׁהַנְּשָׁמָה רוֹאָה, אֲבָל הַיְדִיעוֹת הַלָּלוּ חוֹרְצוֹת לוֹ רְשָׁמִים חִיּוּבִיִּים, וּכְשֶׁאַחַר-כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה, הִיא לֹא תִּהְיֶה כְּאִלּוּ שֶׁמַּכִּים עַל סֶלַע קָשֶׁה, אֶלָּא הִיא תַּצְלִיחַ לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו, לַמְרוֹת שֶׁהִיא רוּחָנִית וְהוּא גַּשְׁמִי, בִּגְלַל שֶׁהַקֶּשֶׁר נוֹצַר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּשָׂר גַּשְׁמִי. הַלִּמּוּד הַמֻּקְדָם, אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ שָׁכַחְנוּ אוֹתוֹ, הוּא מוֹעִיל לָנוּ לָחוּשׁ אֶת הָאוֹר שֶׁבְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ בְּנוֹשְׂאִים עֲמוּקִים – לְמַעְלָה מֵהַשָּׂגָתֵנוּ, אָנוּ חָשִׁים אֲלֵיהֶם קֶשֶׁר וְקִרְבָה, מִכֹּחַ הֱיוֹתָם חֲרוּצִים כְּבָר בְּלִבֵּנוּ בֶּעָבָר, כִּי קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה נִמְצֵאת רְדוּמָה בְּלִבֵּנוּ, וְיֵשׁ בְּכֹחֵנוּ לְהָעִיר אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ וּלְהִתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ. בֵּין יֶתֶר הַדְּבָרִים שֶׁמַּחְכִּימִים בָּהֶם אֶת הָעֻבָּר טֶרֶם הִוָּלְדוֹ, מַרְאִים לוֹ גַּם אֶת סוֹפָם הַנִּפְלָא שֶׁל הַצַּדִּיקִים בְּגַן-עֵדֶן וְאֶת סוֹפָם הַמַּר שֶׁל הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, וְאַף אֶת כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה זוֹכֶה הַתִּינוֹק לִרְאוֹת, בִּזְכוּת הַנֵּר הַדּוֹלֵק עַל רֹאשׁוֹ (רבינו בחיי ויקרא יח/כט), שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּהִלּוֹ – נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי, לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ" (איוב כט/), כְּלוֹמַר: זֶה אֵינוֹ סוּג אוֹר הַמְגָרֵשׁ אֶת הַחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר פְּנִימִי הַמְאַפְשֵׁר לָלֶכֶת בְּבִטְחָה, לַמְרוֹת קִיּוּמוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ סָבִיב, וְהוּא עוֹשֶׂה כְּמִין בּוּעָה שֶׁל אוֹר בְּתוֹךְ הַלֵּב, שֶׁהַסּוֹבְבִים אֵינָם חָשִׁים בּוֹ. וְאַל תִּתְמַהּ כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מֵעֵבֶר לְחוֹמַת הַבֶּטֶן שֶׁל הָאִמָּא, שֶׁהֲרֵי אָדָם יָשֵׁן כָּאן וְרוֹאֶה חֲלוֹם בְּאַסְפַּמְיָא =סְפָרַד, זֶהוּ הַמָּקוֹם הַמְרֻחָק בְּיוֹתֵר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכִוּוּן מַעֲרָב, שֶׁאַחֲרָיו כְּבָר מַתְחִיל הָאוֹקְיָנוּס הַמִּשְׂתָּרֵעַ עַד יַבֶּשֶׁת אַמֶרִיקָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻכֶּרֶת אָז, כְּלוֹמַר: אֶפְשָׁר לִנְדֹּד בַּחֲלוֹם עַד הַמָּקוֹם הַמְרֻחָק בְּיוֹתֵר, וְלִרְאוֹת שָׁם דְּבָרִים, שֶׁאַחַר כָּךְ מִתְבָּרֵר שֶׁהֵם אָכֵן הָיוּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהֵם נִרְאוּ בַּחֲלוֹם. כַּיּוֹם מְכַנִּים תּוֹפָעוֹת אֵלֶּה בְּשֵׁם 'דֶּזֶ'בוּ'.
