סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

גרסה שנשתכחה / יעקב צ. מאיר

נידה יג ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון


למדנו בדף יג ע"ב, 'תנא דבי רבי ישמעאל, "לא תנאף" – לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל'. מפרשים התוספות, 'בין ביד בין ברגל – היינו דמשפשף מילתו ביד או ברגל', לפי דרשה זו הוצאת זרע לבטלה היא חלק מאיסור הניאוף.

אבל הרמב"ם, בפירוש המשניות לסנהדרין פ"ז מ"ד בו מנה את איסורי הביאה השונים הזכיר את 'הבא על ערוה מן העריות דרך איברין, או שנשק אחת העריות או שחבק או שנגע באבר מאבריה כדי להנות... כגון אותם שמתחככים ביד וברגל – וצורה זו מן התיעוב קוראים אותה חכמים עליהם השלום "מנאפין ביד וברגל"'. מחלוקת – לפי התוספות היד והרגל הם ידו ורגלו של האדם, ואילו לפי הרמב"ם אלו ידה ורגלה של האשה האסורה עליו. אך אין זו מחלוקת ערכית, אלא מחלוקת טקסטואלית.

בהמשך דבריו של הרמב"ם הוא מצטט דרשה נוספת על אותו הפסוק, '...ואסור להריח בשמים שעל הערוה ולהשביע את העין מצורתה לשם הנאה, אלא שאין חייבין על כך מלקות. ואף על פי שאמרו "לא תנאף, לא תהנה לאף", אלא שאין לוקין מדרשא'. מהיכן ציטט הרמב"ם 'דרשא' זו? יש שאמרו, מן הפסיקתא רבתי בה מצויה דרשה דומה. יש שאמרו, מן המכילתא דרשב"י, גם בה מצויה דרשה דומה. אך מקורו האמיתי של הציטוט מתברר דווקא מכיוון אחר.

הרשב"ץ כותב בספר 'זהר הרקיע', פירושו ל'אזהרות' של אבן גבירול, '...שדרשו ז"ל,"לא תנאף לא תהנה לאף", ופי' הוא שלא יתן מקום לאף שיהנה ממנו. יש מפרש שלא יריח בשמים של ערוה וכו'. דרכו של הרשב"ץ שכשהוא מביא מקור שאיננו הגמרא הוא מציין זאת במפורש, משתיקתו נלמד שאת דרשת 'לא תנאף – לא תהנה לאף' למד מהגמרא עצמה.

ואכן, מצאנו ב'אגדות התלמוד', ליקוט מוקדם המשמר גירסאות עתיקות, את הגירסה הבאה בסוגייתנו שבנדה – 'תאנא דבי ר' ישמעאל, לא תנאף, לא תהנה לאף, לא תהא נואף בין ביד בין ברגל'. זהו מקורו של התשב"ץ, ואף של הרמב"ם. שתי הדרשות שברמב"ם – אחת הן. איסור לא תנאף כולל גם איסור הנאה מבשמים של ערוה, הניתנים בדרך כלל על היד או על הרגל. בעקבות גירסה זו פירש הרמב"ם שהיד והרגל שייכות לבעלת הבשמים ולא לגבר הנואף. פירושו לא היה אפשרי אילו היה לוקח את הדרשה מן הפסיקתא או המכילתא, בהן היא מופיעה בנפרד – 'לא תהנה לאף', ללא איזכור היד והרגל. גירסה זו עמדה גם לפני הרי"ף, ציטוטו נשתמר בכתב-יד אותו מביא בעל 'דקדוקי סופרים' על מסכת שבת, עמ' 239 הע' ק'.

למדנו – שתי מסורות לדרשה על 'לא תנאף'. מסורת צרפתית שעמדה לפני בעלי התוספות, לפיה 'לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל' ומסורת ספרדית שעמדה לפני רבותינו גאוני ספרד, הרמב"ם, הרי"ף והרשב"ץ, לפיה 'לא תהנה לאף, לא תהא נואף בין ביד בין ברגל'. ומה דרשו דבי רבי ישמעאל?

(ע"פ ליברמן, פיוטי יניי. הרב כשר, הרמב"ם והמכילתא דרשב"י)

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר