הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תניא נמי הכי"

נידה ג ע"ב

 תניא כי האי לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי, אמר לו הלל לשמאי: אי אתה מודה בקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו, ונמצא שרץ בזוית אחרת - שטהרות הראשונות טמאות? אמר לו: אבל! ומה הפרש בין זו לזו? לזו - יש לה שולים, לזו - אין לה שולים.
רבא אמר: טעמא דשמאי - משום בטול פריה ורביה. תניא נמי הכי, אמר לו שמאי להלל: א"כ, בטלת בנות ישראל מפריה ורביה."

1.
לדעה הראשונה המובאת לעיל הגמרא מוצאת סיוע מברייתא שטעמו של שמאי משום שאם אכן היה דם מאתמול היה יוצא מתחילה ולא היה מתעכב.

2.
גם להסבר של רבא בדעת שמאי הגמרא מביאה ברייתא כסיוע.

3.
בהמשך, הגמרא שואלת מה תענה כל דעה על הברייתא שהובאה לדעה האחרת. מהפרשנים משמע שרק ההסבר של רבא מתייחס לשאלה מדוע לא החמירו [ראה "שוטנשטיין", הערה 8].

4.
אמנם הפרשנים מרחיבים מאד את הדיון בסוגיא ובטעמים השונים שניתנו לדעת שמאי והלל, אולם נעיר: לברייתא הראשונה [בקטע – לעיל] הגמרא מקדימה את הביטוי "תניא כי האי לישנא" [ביטוי זה - מופע יחידאי בש"ס], ואילו להסבר של רבא הגמרא מקדימה את הביטוי המקובל והנפוץ "תניא נמי הכי".

5.
ונראה להסביר שעורך הגמרא מכריע כהסברו של רבא, ולכן את הברייתא שמסייעת לו הוא ["עורך הגמרא"] פותח בביטוי "תניא נמי הכי".

5.1
כמו כן אפשר לומר [כתוספת להסבר הקודם]: ברייתא שפותחת ב"תניא נמי הכי" היא ברייתא ידועה ומוסמכת, ואילו ברייתא שפותחת בלשון כללי [וכמו שראינו - בלשון יחידאית בש"ס] לא היתה ברייתא ידועה ומבוססת!