עין רעה
תמיד לב ע"א
"אמר להן: מה יעביד איניש ויחיה? אמרו ליה: ימית עצמו.
מה יעביד איניש וימות? יחיה את עצמו.
אמר להן: מה יעביד איניש ויתקבל על ברייתא? אמרו: יסני מלכו ושלטן.
אמר להו: דידי טבא מדידכו - ירחם מלכו ושלטן, ויעבד טיבו עם בני אינשא".
פירש המפרש:
"יחיה את עצמו - יגבה את עצמו ומתוך כך יתנו בו הבריות עין רעה ויקנאו בו וימות. ולימדוך חכמים שאדם הרוצה שיחיה ישפיל את עצמו וירחמו עליו הבריות ויחיה שנים הרבה ומגאוה ימנע את עצמו שלא יקצרו ימיו וימות בלא עתו.
יסנא מלכו ושלטון - ויתקבלו דבריו ויאהבו אותו אבל אדם רגיל לדבר עם מלכים ושרים מקנאים בו בני אדם ומתוך כך שונאים אותו ואת מעשיו.
דידי עדיפא מדידכו - חכמתי גדולה משלכם שאני יועצו עצה טובה שעל ידה יהא מקובל לפני הבריות ואיזו עצה ירחם מלך ושלטון וידבר עמהם תמיד ויעביד טיבו עם בני העיר בשביל אנשי העיר וידבר עליהם אל המלך שלא להכביד עולו עליהם ואז יבאו בני העיר לעובדו".
גם זקני הנגב וגם אלכסנדרוס סברו כדעת רב במסכת בבא מציעא דף קז ע"ב:
"(דברים ז, טו) וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי,
אמר רב: זו עין. רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד. אמר: תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ.
ושמואל אמר: זה הרוח. שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: הכל ברוח".
ופירש רש"י:
"כל חלי - דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין, עין רעה.
עבד מה דעבד - יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת: אם מת בזמנו אם בעין רעה.
הכל ברוח - כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין, הכל לפי השעה והאדם, יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני".
שיטה נוספת יש לרמב"ם בהלכות דעות ד הלכה טו:
"ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות, והוא עיקר לכל החלאים, ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים, הוא ששלמה אמר בחכמתו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע".
והחולקים על רב יתרצו שלא דיברו זקני הנגב אלא כנגד דעתו של אלכסנדרוס.
ורמזו לו: רצונך להאריך ימים? במקום להרבות בכבודך ולכבש ארצות, מעט בכבודך וְשַׂמַּח את הבריות. ובזה ייטב לך והארכת ימים.
והוא בטפשותו הרבה, כפי שהודה לבסוף, ובגאוות תאוותו, השיבם: אדרבה, בכך ששליט גדול אני, ביכולתי להטיב לנתיני ולהאריך ימים.
ואמנם, הוא מת בן שלשים ושלש שנים, ולא הגיע אף לשליש ימי אדם שבהם כאילו מת ועבר ובטל מן העולם (אבות פרק ה משנה כא).
