סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

ימין ושמאל במקדש / יעקב צ. מאיר

מידות לד ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון


שנינו במשנה, 'כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין, ומקיפין ויוצאין דרך שמאל, חוץ ממי שאירעו דבר שהוא מקיף לשמאל'. למדנו במתניתין דרמי בר יחזקאל ביומא כלל הנשנה לגבי סדר ההזאה על המזבח, אך למעשה הוא מוזכר ביחס למלאכות רבות בבית המקדש, 'שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין' (יומא נח ע"א). במבט ראשון נראה שזהו מעין מנהג טוב שנהגו בו קדמונינו, אך עיון נוסף מגלה שיש לו שורשים עמוקים יותר.

ברשימת 'דרכי האמורי' שבתוספתא שבת פ"ז שנינו 'המושבת אפרוחין ואמרה... איני מושבתן אלא בשמאל... הרי זה מדרכי האמורי', למרות שיד ימין נחשבת עדיפה בל התרבויות דווקא בענייני סגולות וכשפים ישנו מנהג 'אמורי' לעשותם דווקא ביד שמאל, לכן אותה אשה מבקשת להושיב את אפרוחיה דווקא בשמאל.

ואף בעבודת המקדש כך, 'טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד בימינו ואחד בשמאלו. אם בימינו עלה היו כל ישראל שמחי' ואם בשמאלו עלה לא היו כל ישראל שמחין. שאלו את ר' עקיבא, מהו לשנותו משמאל לימין? אמ' להם אל תתנו מקום למינים לרדות אחריכם' (תוספתא יומא פ"ב ה"י). אם סימן ברכה הוא שיעלה הגורל 'לשם' בימין, מדוע שלא יחליף הכהן את הגורלות? תשובתו של ר' עקיבא סתומה, וכי איזה מקום לרדות ימצאו המינים בהחלפת הגורלות?

תוספתא זו מצוטטת בבבלי (שם הוחלפו ה'מינים' ב'צדוקים' מאימת הצנזורה), ושם מבאר אותה רבנו חננאל אל נכון. לשונו נשתבשה משהו בדפוס ונשתמרה כיאות דוקא בפירוש רבינו בחיי על התורה, פרשת אחרי מות, קמז ע"א: 'שאם היו משנים יאמרו המינין עזאזל רשות אחת בפני עצמה, אבל יש רשות אחרת גדולה, ולכך הוצרך לכבדה ולהחזירה בימין, ואינן יודעין שהן גזרות של הקב"ה'. זהו אותו חשש עצמו כמו בתוספתא בשבת, החלפת הגורלות תתן פתח למינים לסבור שהקב"ה והעזאזל הם שני אלים נפרדים, הקב"ה חשוב יותר שכן הוא מועבר לימין, אך גם השני קיים וקורבנו מובל אליו המדברה.

חשש זה של ר' עקיבא איננו מופרך, תפיסות כאלו לגבי השעיר לעזאזל קיימות, כפי שמובא במפורש בפרקי דרבי אליעזר – מדרש ארצישראלי מאוחר מימי הכיבוש המוסלמי – שם מתואר השעיר לעזאזל כשוחד לסמא"ל כדי שלא יקטרג על בני ישראל בזמן כפרתן (פדר"א מו).

התפיסה לפיה צדה הדמוני של המציאות מקבל את ביטוי דרך שמאל מקבלת ביטוי מופלא, מלא אהבת ישראל, במשנה שלנו במדות. כל ישראל פונים לימין וסובים את הקודש נגד כיוון השעון, אך 'מי שאירעו דבר' – האבל או המנודה, שפגע בו אותו שר – הולך משמאל. דרך הילוכו הוא עובר על פניהם של כל ההולכים דרך ימין והם, בפגישתם בו פנים אל פנים, יכולים למתק את צד השמאל בעזרת צד הימין - '"מה לך מקיף לשמאל?", "שאני אבל", "השוכן בבית הזה ינחמך"...' (מדות ב ב).

(ליברמן, יוונים ויוונות 272, תוספתא כפשוטה מועד 766)

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר