הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "זה הכלל"

מעילה כד ע"א

[אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו ועשר לזו ומאה לזו עשה כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כולן למטן מחצה כשר ומחצה פסול חצין למעלן וחצין למטן המרובה כשר
זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנין ולא יהו משל אשה אחת בין מלמעלן בין מלמטן מחצה כשר ומחצה פסול כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין עד שהוא משל אשה אחת בין מלמעלן בין מלמטן המרובה כשר.

1.
הראב"ד מפרש שהביטוי "זה הכלל" בא לרבות אופנים נוספים שדינם הוא כיוצא בשני הדינים האמורים בכלל של "כל מקום".

2.
והרז"ה מפרש באופן אחר: שה"כל מקום" הראשון קשור למשנה הקודמת ואילו ה"כל מקום" השני לא בא לחדש דבר אלא נכתב אגב הלשון הראשון ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כט].

3.
לגבי הביטוי "זה הכלל" במשנה - באופן כללי:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רסט:

זה הכלל, כשהיא לאתויי מסתבר טפי לאוקמי כללא לאתויי דבר המפורש במשנה יותר מדבר שדינו לא בא מפורש במשנה, לחם משנה פרק א' מהלכות מגילה:

בדרך כלל אחרי "זה הכלל" הגמרא נוהגת לשאול "לאתויי מאי?" מה הכלל מוסיף על הדוגמאות המפורטות במשנה?

3.1
לפי הכלל הנ"ל של ה"יד מלאכי" הריבוי הנלמד מ"זה הכלל" צריך להיות "דבר המפורש במשנה". הוא מתכוון לומר ש"זה הכלל" בא לרבות, שהמשנה מדברת גם על מקרה/עניין אחר שמופיע במשנה אחרת ששייך גם במשנה המדוברת. – מתאים יותר לפירוש הרז"ה במשנתנו.

4.כמו כן, מוסיף ה"יד מלאכי" -
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רע:

זה הכלל, הדרך הוא לאומרו כשהכלל הוי מעין הפרט שקדם לו ומצינו מחודש בפ"ק דסוכה דף י"א ב' דקאמר זה הכלל ואין הכלל מעין הפרט דקתני מעיקרא דאיתא התם במתני' הדלה עליה את הגפן וכו' פסולה זה הכלל כל שהוא מקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו וכו' וכתב עלה הרשב"א בחידושיו אין זה דומה לזה הכלל דאמרינן בעלמא דבעלמא הוי הכלל מעין הפרט ואילו הכא אין הכלל מעין פיסול הפרט דקתני מעיקרא אלא דשוה בפיסולא בלחוד ולא בטעמא ע"כ:

כלומר, בדרך כלל הביטוי "זה הכלל" מסכם את דיני הפרטים שהוזכרו לפניו, וכמו במשנה שבסוגייתנו.