הדמים מודיעין
מעילה כא ע"א
"נתן לו שתי פרוטות, ואמר לו: לך והבא לי אתרוג, והלך והביא לו באחת אתרוג ובאחת רימון - שניהם מעלו.
רבי יהודה אומר: בעה"ב לא מעל, שהוא אומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש - והבאת לי קטן ורע.
נתן לו דינר זהב, ואמר לו: לך והבא לי חלוק, והלך והביא לו בשלשה חלוק, ובשלשה טלית - שניהם מעלו.
רבי יהודה אומר: בעה"ב לא מעל, שהוא אומר לו, חלוק גדול הייתי מבקש - והבאת לי קטן ורע".
דעת רבי יהודה צריכה ביאור,
הלא רק במשנה הסמוכה הוברר ללא מחלוקת הכלל החשוב שדברים שבלב אינם דברים. כיצד אם כן יכול בעל הבית לטעון אתרוג או חלוק גדול הייתי מבקש, הרי היה עליו לפרש את בדבריו את כל כוונותיו, ולא לסמוך על הבנת השליח!
אלא שדינו של רבי יהודה הוא פועל יוצא מדעתו המפורשת במשנה במסכת בבא בתרא דף עז ע"ב:
"מכר את הצמד - לא מכר את הבקר, מכר את הבקר - לא מכר את הצמד.
רבי יהודה אומר: הדמים מודיעין; כיצד? אמר לו: מכור לי צימדך במאתים זוז, הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז.
וחכמים אומרים: אין הדמים ראיה".
לדעת רבי יהודה סכום הדמים הוא ראיה ברורה לכוונת הדובר. לכן נעשה בעל הבית כאומר קנה לי בדמים אלו דווקא.
ואילו דעת חכמים שאין הדמים ראיה, עד שלא נאמרו הדברים בפירוש.
ועדיין צריך ביאור,
הרי לדברי הגמרא בסוגייתנו קיימת אפשרות שגם חכמים מודים שהדמים מודיעין במידת מה, ויוכל השליח לקנות בחצי הדמים רק דבר שערכו כסכום כולו. וההלכה נפסקה כאפשרות זו. כיצד איפוא אוחזים חכמים בשיטת רבי יהודה, באופן חלקי לכל הפחות?
אלא שאכן גם חכמים מודים שפעמים והדמים מודיעין. וכך כתב הטור חושן משפט הלכות מקח וממכר סימן רכ:
"אפילו אם אין הכל קורין לצמד בקר אלא הרוב קורין לצמד בקר כתב הרמ"ה שהדמים מודיעין כיון דאיכא רוב והודעת דמים.
והא דאמרינן שאין הדמים מודיעין היינו דוקא היכא שהרוב קורין לצמד צמד ולבקר בקר והמיעוט קורין לבקר צמד או פלגא ופלגא".
רוב האנשים לא יתנו ביד השליח סכום מעות גבוה אם רצונם לקנות דבר זול. לכן חכמים מודים בזה. אבל אם ניתן לקנות את אותו החפץ במחיר מציאה, כבר אין דעת המשלחים ברורה כל כך. ובזה סוברים חכמים שאין הדמים ראיה.
ואילו דעת רבי יהודה גם במעילה, שהדמים מודיעין בצורה מוחלטת.
