סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תנא קמא"; "תני"

מעילה יח ע"א


מתני'. הערלה וכלאי הכרם - מצטרפין זה עם זה, ר' שמעון אומר: אין מצטרפין.
גמ'. ומי צריך ר"ש לצרופי? והתניא, ר"ש אומר: כל שהוא למכות! תני: אין צריכין לצרף. .

1.
במשנה מובאת מחלוקת בין תנא קמא לרבי שמעון. בפשטות מדובר לגבי עונש מלקות על מי שעובר עבירות אלה. לפי זה יוצא שרבי שמעון חולק וסובר שאינם מצטרפים, ואם לא אכל מאחד מהם בנפרד כשיעור כזית – לא חייב מלקות. ועל זה מקשה הגמרא: הרי רבי שמעון סובר ככלל, שלגבי מלקות – בכל האיסורים בתורה – אין תנאי של אכילה כזית, אלא אם אכל "כלשהו" מאכילת איסור - חייב מלקות, וממילא אין צורך בצירוף שני האיסורים לשיעור "כזית" – כדעת תנא קמא במשנתנו. במילים אחרות: הקושיה היא, שדעת רבי שמעון במשנתנו הינה מיותרת. אין צורך בדין ספציפי במשנתנו שאי אפשר לצרף, מפני שרבי שמעון עצמו סובר, ככלל, שאף ללא צרוף חייב במלקות, אפילו אם לא אכל כשיעור "כזית" מהאיסור.

2.
הגמרא מיישבת, שבמשנתנו צריך לגרוס ["תני"] "אין צריכין לצרף".

3.
מובא בפרשנים [ראה בהרחבה "מתיבתא", הערה ב] שמשנתנו מתאימה לשיטת רבי מאיר הסובר שכל איסורים שבתורה מצטרפים ללקות עליהם משום הלאו "לא תאכל כל תועבה". לפי זה [אולי] יש לומר שדברי "תנא קמא" הם דברי רבי מאיר. ולפי זה, נראה לשאול, מדוע לא נכתב במשנה שמו של רבי מאיר? אלא מכיון שיש בעיה כללית בהלכה כמי לפסוק – מבחינה עקרונית - כרבי שמעון או כרבי מאיר, לכן רבי יהודה הנשיא השמיט את שמו של רבי מאיר כדי ש"תנא קמא" ייחשב כ"חכמים" וממילא אין הלכה כרבי שמעון. ואומר הרדב"ז [על הרמב"ם – להלן], שהרמב"ם פוסק כתנא קמא נגד רבי שמעון. וזהו כלל מקובל אצל פרשני הרמב"ם לומר שהוא פוסק תמיד כ"תנא קמא" נגד דעתו של תנא יחיד שמוזכר באותה משנה.

4.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה יד:

הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים, כיצד רביעית של יין ערלה או כלאי הכרם או שהיתה הרביעית מצטרפת משניהם שנפלה לתוך מאתים רביעיות של יין הכל מותר ואינו ו צריך להרים כלום, נפלה לפחות ממאתים הכל אסור בהנייה. +/השגת הראב"ד/ נפלה לפחות ממאתים הכל אסור בהנייה. א"א אינו כן שאין לך דבר שאוסר עירובו בהנאה אלא אם כן הוא דבר שבמנין חוץ מאיסורי עכו"ם ויי"נ =ויין נסך= דוק ותשכח.+

הרמב"ם מפרש את משנתנו לעניין ביטול ברוב ולא כפי שהסברנו – לעניין שיעור איסור אכילה ב"כזית". וכך מפרש הרמב"ם כאן – בפירוש המשנה.

5.
ה"קרן אורה" [מובא ב"מתיבתא"] מסביר, שהרמב"ם פירש את המשנה כדעת הגמרא במסכת עבודה זרה דף סח עמוד ב, ולפיו יש כאן מחלוקת סוגיות, משום שלפיה מתפרשים דברי רבי שמעון כפשוטם, ולא כפי סוגייתנו שמוציאים את דברי רבי שמעון מפשוטם. כמו כן נראה לומר שהרמב"ם סובר שהסוגיה במסכת עבודה זרה נחשבת סוגיה עיקרית לעומת סוגייתנו.

6.
נראה, שלפי דבריו יוצאת מסקנה נוספת: כאשר הגמרא מיישבת דיעה במשנה על ידי "תני...", כלומר, תיקון גירסה בדבריו, יש עדיפות להסביר את אותה דיעה כפשוטה – אם יש לזה מקור בסוגיה אחרת.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר