הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנאים ואמוראים: אמורא ומשנה

מעילה טז ע"ב

אמר ליה רב יוסף: ההיא דיוקא, דילך הוא, רב - שמעתא בעלמא קאמר.

1.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קמב:

דיוקא דילך הוא, אשכחן דקאמר במעילה דף ט"ז ב' ופירשו רש"י והתוס' שלך יהא אותו דקדוק ואין לי עסק בו ולא סבירא לי:

רב יוסף עונה לאביי על הקושיה מדברי "רב", שדברי "רב" לא מוסבים על המשנה, אלא הם מימרא עצמאית, וממילא הסיטואציה של דבריו היא לא כבמשנה, ו"רב" מדבר על שרצים חיים ולא בשרצים מתים, ואין סתירה לדברי רבי יוחנן.

2.
נראה שניתן ללמוד מכאן עיקרון חשוב במימרות של אמוראים. פעמים רבות הגמרא מקשרת דברי אמורא למקור תנאי [משנה או ברייתא] ולאור זה מתנהל משא ומתן בסוגיה. פעמים רבות, אם נאמר שדברי האמורא לא מוסבים על המקור התנאי הספציפי יתכן שמשמעות אותו מקור תנאי ישתנה, וממילא לא יהיה ניתן להקשות ממנו [או להסתמך עליו לצורך הוכחה].

2.1
מה"יד מלאכי" לעיל נלמד שהביטוי בא להדגיש שהקישור בין דברי ה"אמורא" לדברי ה"משנה" והוצאת דין ממנו על ידי דקדוק איננו מתקבל בהכרח.

3.
יש חילופי גירסאות בסוגייתנו לגבי הביטוי הזה ועל משמעותו ["בית אהרן", כרך ד, עמוד תקטו].

יש לציין, שהביטוי "דיוקא דילך" - מופע יחידאי בש"ס, ולכן נראה שזהו ביטוי ש"שובץ" בגמרא על ידי תוספת מאוחרת [על ידי "עורך הגמרא" או על ידי הסבוראים].