הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "איידי דאיירי"

מעילה יא ע"א

/מתני'/. ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה - ימותו; ושעיברה שנתה, ושאבדה ונמצאת בעלת מום, אם משכיפרו הבעלים - תמות, ואינה עושה תמורה, ולא נהנין ולא מועלין;
ואם עד שלא כיפרו הבעלים - תרעה עד שתסתאב, ותמכר, ויקחו בדמיה אחרת, ועושה תמורה, ומועלין בה:
גמ'. מאי שנא רישא דלא קא מיפלגי, ומאי שנא סיפא דקא מיפלגי? רישא - פסיקא ליה, סיפא - לא פסיקא ליה. הא תנא ליה גבי תמורה!
תנא התם - משום תמורה, תנא הכא - משום מעילה.

1.
הגמרא מקשה שמשנתנו שנויה גם במסכת תמורה דף כא ומדוע הכפילות?

1.1
ובסוגיה המקבילה במסכת תמורה דף כב:

למה לי למיתנייה גבי מעילה,
למה לי למיתנייה גבי תמורה?
תנא הכא תמורה, ואיידי דתנא תמורה - תנא נמי מעילה;
ואיידי דתנא גבי מעילה מעילה - תנא נמי תמורה.

2.
ויש מקרים נוספים בש"ס, שמשנה נשנית פעם נוספת. [ראה, בית אהרן, כרך ה, עמוד תקסב].

2.1
דוגמא:
משנה מסכת פאה פרק ז משנה ו:

[ו] כרם רבעי בית שמאי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור בית הלל אומרים יש לו בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמם ובית הלל אומרים כולו לגת:

משנה מסכת מעשר שני פרק ה משנה ג:

[ג] כרם רבעי בית שמאי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור ובית הלל אומרים יש לו בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמן ובית הלל אומרים כולו לגת:

3.
וקשה, שבכל אותם מקומות שיש משניות כפולות הגמרא לא שואלת כמו בסוגייתנו, למרות שהתשובה בסוגייתנו כנראה מתאימה גם לשאר המקומות.

4.
הביטוי "הא תנא ליה..." בדרך כלל מבטא ביטוי של ייתור במשנה אן בברייתא.
הביטוי "הא תנא ליה גבי..." - מופע יחידאי בש"ס. כאן מדובר במשנה שלמה שהיא מיותרת מפני שהיא שנוייה פעמיים בש"ס.

5.
רש"י מסכת מעילה דף יא עמוד א:

הא תנא ליה גבי תמורה - כי האי גוונא.
תנא התם משום תמורות - איידי דאיירי בתמורה איירי נמי במעילה.
והכא תנא משום מעילה - ואיידי דאיירי במעילה איירי נמי בתמורה.

הביטוי המקביל הוא "איידי דתנא.." וראה בהרחבה בספר "בית אהרן" [הרב אהרן מגיד], כרך ה, מעמוד תקנט והלאה. עיקר דבריו "שכן דרך המשנה לשנות בקיצור אף למה שמפורש כבר".

6.
בכל אופן עניין הכפילות קשה להבנה.

7.
ונראה לחדש: בסוגייתנו, למשל, המשנה באה לחדש שהסיבה לדין זהה גם בתמורה וגם במעילה. כלומר, בגלל הגדרת הקדושה שחלה על הקרבן [או על חלק ממנו] נובע גם דין תמורה וגם דין מעילה. ואמנם, יש דינים נוספים הנובעים מהקדושה [כגון טומאה], אבל יתכן שדין הטומאה נובעת מהגדרה שונה של קדושה [יש קדושה "חיובית" – של הידבקות בה, ויש "קדושה "שלילית" של הרחקה ממנה]

8.
ולכאורה, דברי הגמרא כאן סותרים למה שמצינו פעמים רבות בש"ס קושיה בניסוח של "והא תנינא חדא זימנא" [וראה ב"בית אהרן", שם].