הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "מתניתין מני"; "אבא שאול אומר"

מעילה ח ע"א-ע"ב

גמ'. קתני הוכשרה ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה, ליפסל - אין, אבל לטמויי - לא! מתניתין מני? רבנן היא, דתניא, אבא שאול אומר: טבול יום
תחלה לקדש, ר"מ אומר: מטמא את הקדש, ופוסל את התרומה; וחכ"א: כשם שהוא פוסל משקה תרומה ואוכלי תרומה, כך הוא פוסל משקה קדש ואוכלי קדש. אמר רבא: לאבא שאול - מעלה עשו בקדשים, שוינהו רבנן לטבול יום כראשון. לר"מ - כאוכל שני, לרבנן - כיון דטבל קלש טומאה, פסול - משוי, טמא - לא משוי.

1.
הגמרא מסבירה שדברי משנתנו הם לפי שיטת חכמים בברייתא.

2.
לפעמים הלשון בש"ס: "הא מני..." לא מוכרח שזו דעה אחת החולקת על דעות אחרות, אלא, אומרים "הא מני" על דיעה שאמרה את הדין בפירוש. בסוגייתנו ברור ש"מתניתין מני..." הכוונה למחלוקת בברייתא שמובאת בגמרא.

3.
יש, בפשטות, מחלוקת ראשונים אם הלכה כ"הא מני" או לא. לענייננו, ההלכה בסופו של דבר – כחכמים. יש לבדוק עדיין האם הביטוי "הא מני" ו"מתניתין מני" זהים במשמעותם.

4.
בדרך כלל, "הא מני" מדגיש שהדין מתאים לפי דעת יחיד כנגד רבים. אם מדובר במשנה סתמית והגמרא מעמידה אותה כ"הא מני" – כדעת יחיד - אז מתעוררת השאלה: האם ההלכה תהיה כאותה משנה בגלל שהיא "סתם משנה", או שאין הלכה כאותה משנה מפני שהיא מתאימה רק לדעת יחיד במקום אחר.

5.
אבל בסוגייתנו שמשנתנו היא כדעת חכמים בברייתא מהו החידוש בביטוי "מתניתין מני?"

6.
כמו כן נראה לומר, שכשהגמרא שואלת "מתניתין מני" היא כבר יודעת שיש מחלוקת בברייתא בנושא הנדון. שהרי היא לא שואלת על כל משנה "מתניתין מני"? שהרי "סתם משנה" רבי מאיר.

7.
על פי ה"הליכות עולם" [שער ה פרק ג, א] שמסתמך על הגמרא [ביבמות דף מב עמוד ב] "סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא – הלכה כסתם משנה". בסוגייתנו אין בעיה בעניין זה מפני ש"סתם" משנתנו מתאימה לדעת חכמים בברייתא. וחוזרת השאלה: מדוע הגמרא היתה צריכה לציין זאת? אולי כדי ללמדנו שלמרות ש"סתם משנה – רבי מאיר", הרי שמשנתנו איננה כרבי מאיר, שהרי חכמים חולקים עליו בברייתא, ודעתם כדעת "סתם" משנתנו.

8.
ואולי יש לומר עוד: בברייתא אין הכרח לומר, שהלכה תהיה כחכמים, שהרי יש מחלוקת משולשת: אבא שאול; רבי מאיר וחכמים, ואם כן "חכמים" חולקים גם על רבי מאיר וגם על אבא שאול [ושניהם נחשבים גם כ"רבים"] ויש כאן "רבים, מול "רבים", וממילא לא ברור שהלכה תהיה בהכרח כדעת חכמים בברייתא, ולכן אומרת סוגייתנו, שמשנתנו [שהיא "סתם משנה"] היא כדעת חכמים וממילא הלכה כמותם בגלל שדעתם היא כ"סתם משנה".

9.
לפי זה נוכל ליישב שאלה שמעלים הפרשנים [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פ]: מדוע סוגייתנו מביאה ברייתא כאשר היא היתה יכולה להביא משנה מפורשת [במסכת פרה פרק יא, משנה ד], ששם מוזכרים רבי מאיר וחכמים, ועונים, שגמרתנו הביאה את הברייתא מפני שמוזכרת בה גם דעת אבא שאול, ולדברינו לעיל יותר ברור: מכיון, שבברייתא דעת אבא שאול מצטרפת לדעת רבי מאיר כנגד חכמים הרי שאין הלכה בהכרח כחכמים בברייתא, ולכן הגמרא ציינה שמשנתנו הסתמית היא כדעת חכמים בברייתא [וכדעת חכמים נגד רבי מאיר במשנה במסכת פרה] ולכן כך הלכה.

10.
וראה שם שמביא תשובה עקרונית: הגמרא מביאה ברייתא ולא את המשנה במסכת פרה מפני שבברייתא הדברים יותר מפורשים ומודגשים.

11.
ונראה להוסיף הערה: הגמרא העדיפה להביא את הברייתא ולא את המשנה במסכת פרה מפני שבברייתא מובאת דעתו של "אבא שאול". אבא שאול היה מתלמידי רבי יוחנן בן זכאי – מהדורות הראשונים של התנאים, ולכן נראה היה לומר שדעתו יותר "חשובה", ולכן מדגישה סוגייתנו, שמשנתנו היא כדעת חכמים בברייתא ולא כדעת אבא שאול.

12.
הערה נוספת: מי שיבץ וקבע בסוגייתנו את הביטוי "מתניתין מני"? בבית המדרש? "עורך הגמרא"? רק אם נאמר ש"עורך הגמרא" כתב זאת הרי ניתן לומר שיש לזה השפעה על ההכרעה ההלכתית של הגמרא.

13.
בסוף הסוגיה רבא דוחה וטוען שמשנתנו מתאימה גם לדעת אבא שאול. אבא שאול מודה שמדאורייתא הדין הוא כבמשנתנו ואבא שאול "מחמיר" מדרבנן. לפי זה ברור מדוע הגמרא הביאה את הברייתא [ראה מה ששאלנו לעיל בסעיף 9] – שמופיעה בה דעתו של אבא שאול – ולא את המשנה ממסכת פרה – שחסרה בה דעת אבא שאול.