הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לימא מסייע"

מעילה ד ע"א-ע"ב

לימא מסייע ליה: הפיגול לעולם מועלין בו, לאו אע"ג דאיזריק דם, ומסייע ליה? לא, דלא זרק הדם; אי דלא זרק הדם, מאי למימרא? אלא לעולם דזריק, וכי תניא ההיא - בעולה; אי בעולה - פשיטא, דגבוה היא כולה!
ועוד, דקתני סיפא: לן דמה אע"פ שחזר וזרקו - מועלין בו, אי אמרת בשלמא בחטאת - שפיר, אלא אי אמרת בעולה - צריכא למימר? סיפא ודאי מסייע ליה, רישא מאי! הואיל ומסייע ליה סיפא - מסייע ליה נמי רישא.
סיפא (לאו) ודאי מסייע ליה? מ"ש הלנה דקעביד בידים - לא מהני זריקה לאפוקי מידי מעילה, מחשבה לא קא עביד בידים - מהני ליה זריקה לאפוקי מידי מעילה.
לימא הא מסייע ליה: הפיגול בקדשי קדשים - מועלין בו, לאו אף על גב דזרק, ומסייע ליה? לא, דלא זרק; אבל זרק מאי - הכי נמי דאין מועלין בו, אמאי קתני סיפא בקדשים קלים אין מועלין בו! ליפלוג ברישא וליתני לפני זריקה - מועלין בו, לאחר זריקה - אין מועלין בו! ההוא ודאי מסייע ליה; לימא: הואיל ומסייע ליה סיפא - מסייע ליה נמי רישא? קדשים קלים - פסיקא ליה, הכא - לא פסיקא ליה.

1.
הסוגיה מדגישה כמה פעמים שיש הוכחה לדברי עולא.

2.
יש לציין, שאין בסוגיה אמורא שחולק על דברי עולא, ולכן לא ברור מדוע הגמרא "מתאמצת" להוכיח את שיטתו של עולא.

3.
בדרך כלל בש"ס, הביטוי "לימא מסייע" לא נשאר למסקנה אלא נדחה.

4.
יש בסוגייתנו עניין - "מהלך" - מיוחד: הגמרא דנה האם יש סיוע לדברי עולא רק מהסיפא של הברייתא או גם מהרישא. לכאורה מה זה משנה? אם יש מחלק אחד של הברייתא ראיה לדברי עולא ומחלק אחר אין ראיה [אבל גם אין סתירה] מדוע יש צורך להרחיב את הדיון?

5.
אולי הדברים יובנו על פי:
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:

שלה. לימא מסייע ליה. זה לשון מהר"י קארו (בכללי הגמרא הנוספים אות ל'), כשאומר התלמוד לימא מסייע ליה ודחי כו',
שנראה כאילו היא קושיא גדולה ומשתדל לסלקה מעליו.
ויש לתמוה דאדרבא, הוי ליה לשמוח בסיוע שמביא לו ולהחזיק בו.
ויש לומר שכשאומר לימא מסייע ליה, הוא מקשה לבעל המאמר, שמאחר שדבר זה מפורש במשנה או בברייתא, אם כן מאי קא משמע לן,
ומשני דמתניתין הוה אפשר לדחויה ולפרשה בגוונא אחרינא, קא משמע לן.

ועוד יש לומר, דכשאומר לימא מסייע ליה, היינו לומר דתקשי לבר פלוגתיה, ודחי דבר פלוגתיה יתרץ המשנה או הברייתא בענין דלא תקשי ליה.
ואל יקשה בעיניך דרך הראשון, שנראה מהלשון שהוא (סייע ליה) [סיוע לזה], ואני אומר שהוא קושיא, דאשכחן דכוותה בפרק קמא דחולין (כ ב), אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה... וכן נראה שהוא דעת הר"ן ז"ל, שכתב בפרק הזהב (בבא מציעא נב ב), אהא דאמרינן מסייע לחזקיה, דאי אמתניתין קאי, תקשי, וכי מתניתא אתא לאשמועינן.
ויש מקומות שנראה שאין לפרשם אלא בדרך ראשון, שאומר אמורא שום מאמר ואין חולק עליו, ואומר נימא מסייע ליה.

מהשל"ה משמע שלא מבחין בין "לימא מסייע" ל"נימא מסייע".

6.
הוא מביא שני הסברים למונחים אלה:

6.1
אין זו פתיחה להוכחה אלא דווקא קושיה: אם אמורא אומר דבר שמפורש במשנה מה הוא בא לחדש?

6.2
זו אמנם פתיחה לקושיה, אבל הקושיה איננה על בעל המאמר אלא על מי שחולק עליו!

7.
בסוגייתנו אין חולקים על עולא וכנראה - לפי דברי השל"ה - מתאים רק הפירוש הראשון, שהביטוי "לימא מסייע " מהווה דווקא קושיה על עולא, ולכן ברור מדוע הגמרא מנסה לבדוק אם הסיוע [דהיינו: הקושיה] הוא מהרישא או מהסיפא של הברייתא, כי אם יהיה קושי מחלק מסויים במשנה הרי שיש צורך ליישבה. [ואולי עולא היה אומר "תנאי היא", כלומר, שדעתו שנוייה במחלוקת תנאים בברייתא בין הרישא לסיפא.]

8.
ואולי אפשר לומר הסבר חדש: הביטוי "לימא מסייע..." כוונתו "הפוכה": רצון ונסיון להסביר את המקור התנאי [משנה/ברייתא] בהתאם לדברי האמורא! ובעיקר, אם יש קושי מסויים בברייתא ואילו על פי דברי האמורא הברייתא מתיישבת. לכן מובן המהלך של הגמרא בדיון אם מתאים רק לסיפא או גם לרישא.