דעת מלך ומלכה
כריתות כח ע"ב
"ינאי מלכא ומלכתא הוו יתבין, מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי".
גם המלך וגם המלכה סברו איפוא שבין הטלה והגדי קיים אחד העדיף על השני. אלא שנחלקו איזה הוא העדיף.
וקשה, הרי אמרו במסכת פסחים דף פח ע"ב:
"תניא: אין נמנין על שני פסחים כאחד, ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם: צאו ושחטו עלינו את הפסח, ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים. באו ושאלו את המלך, אמר להם: לכו ושאלו את המלכה. באו ושאלו מן המלכה, אמרה להם: לכו ושאלו את רבן גמליאל. באו ושאלו את רבן גמליאל, אמר להם: מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן - יאכלו מן הראשון, אנן - לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני".
ופירש רש"י:
"במלך ומלכה - שתלויין על עבדיהן, ואין מקפידין על סעודתן אם גדיים אם טלאים...
לכו ושאלו את המלכה - בקיאה וחכמה היתה.
שדעתן קלה - כדאמרן, שאין מקפידין אם גדי אם טלה".
מגמרא זו עולה שדרך המלך והמלכה שלא להבחין כלל בשום מעלה שיש לטלה על הגדי או להיפך.
אלא שמדברי התוספות שם במסכת פסחים דף פח ע"ב מבואר ישוב הדברים, שכתב:
"במלך ומלכה - שיש להם רוב מעדנים ולא קפדי אם גדי ואם טלה אם שמן אם כחוש".
הוי אומר שמלך ומלכה בקיאים בעניני העולם לא פחות משאר אנשי העולם. המיוחד בהם הוא שעושרם הרב מאפשר להם להתענג ללא סייג מהדברים המשובחים ביותר, עד אשר יוצא מאפם והיה להם לזרא (כלשון הכתוב בבמדבר יא, כ), ואז מעדיפים הם דוקא את המין האחר, וחוזר חלילא, עד אשר חיבתם לשני המינים מגיעה לשיווי משקל.
ועם זאת לא נשתנתה עצם דעתם – מי מבין המינים נחשב למשובח יותר. ובזה נחלקו המלך והמלכה.
דעת המלכה שטלה כבשים עדיף, שכן שמן רך וטוב הוא יותר. וכך מורה פשט המקראות הרגיל להקדים כבשים לעיזים. וכן בשאר הדברים שהביא רבי שמעון במשנה: "תורין קודמין לבני יונה בכל מקום, האב קודם לאם בכל מקום", מעיקרם אכן הקודם משובח יותר, וחידושו של רשב"י הוא שלמרות זאת קבעה תורה שאין עדיפות עקרונית לאחד על משנהו.
ואילו דעת המלך היתה שאין טוב ברוב שומן. טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ (משלי טו,יז). לפיכך דוקא הגדי הכחוש עדיף.
עוד בענין זה, בקישור כאן.
