מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

נוהל שכן נכרי – שלא ילמד ממעשיו

מהתורה מותר לטלטל בין רשויות, אך חכמים גזרו להניח עירוב חצרות. במשנה (עירובין סא ע"ב) נאמר שעירוב חצרות לא מועיל במקום בו גר גוי. הפתרון הוא, שהיהודי ישכור את רשותו של הגוי. הטעם בתקנה – מגבלה זו: "שמא ילמד ממעשיו". רש"י (ד"ה אלא) מסביר שהחשש הוא שבשל השכנות עם גוי, ילמד היהודי ממעשיו הרעים, ולכן "הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו, כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת, ויצא משם". אך כבר כתבו מספר אחרונים שדין זה אינו נוהג כיום, מאחר ובגלות אין ברירה וחייבים לגור בשכנות איתם (למשל: הרב יעקב ריישר, שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן ז).

נושא אחר. מהתורה ניתן להלוות לגוי בריבית קצוצה, אך חכמים אסרו זאת באותו נימוק: "גזרה שמא ילמד ממעשיו" (בבא מציעא ע, ב). יש חשש שבין הלוה למלוה יווצרו קשרי קירבה, ובמיוחד שהדבר אסור בין יהודים. אך הראשונים (תוס' שם, ועוד) כתבו שבזמן הזה הדבר מותר, מאחר ובגלויות הוטלו מסים כבדים, ולא היתה ברירה אלא לסחור עם גוים, ואין בהלוואה בריבית חשש של לימוד ממעשיו יותר מקשרי מסחר אחרים.

שתי הלכות ייחודיות אילו מעוררות שאלה עקרונית. איך יתכן שדבר המותר מהתורה, יאסר ע"י חכמים, ואח"כ יקלו בו מאחר שאי אפשר לעמוד בזה? הרב יהושע וואלק (פני יהושע קידושין י ע"ב) השיב: "דהך גזירה שמא ילמד ממעשיו, אין כל הזמנים שוין בזה. אלא לפי שראו חכמים קלקול הדור שע"י שעיקר מחייתם ע"י רבית דעכו"ם היו למידין ממעשיהם, גזרו לפי שעה. תדע שהרי לא גזרו בשאר משא ומתן, וחזרו והתירו בזמן הזה". הגזרה שמא יהודי יושפע ממעשי גוי, היא נקודתית וענינית ע"פ מצב הדור והתקופה.
מענין לחשוב, אילו גזרות היה ראוי לגזור בדורנו, ובמיוחד כאן בארץ ישראל, בו קיימת השפעה נכרית- תרבותית זרה בעוצמה חזקה ביותר, כדי שלא נלמד ממעשיהם?