מבית פאני לעכו / יעקב צ. מאיר

מעילה ז ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

ר' אליעזר אומר שבשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה ונפסל עוד לפני שנזרק דמו על המזבח, ואחר כך הוכנס בחזרה ונזרק דמו - מועלים בו. אך תלמידו, ר' עקיבא, אומר שאין מועלים בו. מסביר ר' עקיבא את סברתו בעזרת אנלוגיה מבריקה. אם הפריש האדם חטאת ואבדה והפריש אחרת במקומה ונמצאה החטאת הראשונה. עומדות שתי החטאות לפני זריקת הדם ומותר לזרוק את דם איזה מהן שירצה. זריקת דמה של אחת החטאות מכשירה את בשרה, וממילא פוטרת את בשרה של החטאת השניה ממעילה, על אף שזה אינו כשר על פי דין. באותה מידה גם בשר קדשי הקדשים שיצא וחזר ונזרק דמו, מועיל הדם לפטור את הבשר ממעילה על אף שהוא איננו כשר על פי דין.

בסוגייתנו מתגלה מתי וכיצד נלמד טעם זה, 'תניא, אמר ר' שמעון, כשהלכתי לכפר פאני מצאני זקן אחד ואמר לי, אומר היה ר' עקיבא, זריקה מועלת ליוצא. אמרתי לו הן. וכשבאתי והרציתי דברים לפני חבירי שבגליל אמרו לי הלא פסול הוא, היאך מרצה על הפסול? וכשיצאתי והרציתי הדברים לפני ר' עקיבא אמר לי, בני, אי אתה אומר כן, והרי המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה...'

הסיפור מוקשה. הזקן הכיר את דעת ר' עקיבא ונראה שביקש לאשר את נכונות השמועה, ר' שמעון מאשר, ולכן ודאי שההלכה לא נתחדשה לו. אם כן מה היה לו לרוץ ולספר לחביריו שבגליל? ושאלה נוספת, צדדית יותר – איננו מכירים מקום בשם 'בית פאני'. גירסתה של הברייתא בתוספתא עשויה לפתור חלק מן התסבוכת.

'אמ' ר' שמעון, כששבתתי בכפר בית פאגי מצאני תלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא ואמ' לי, בשר שיצא חוץ לקלעים, ונזרק את הדם עליו, הורצה. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני חבירי בגליל אמרו לי, והלא פסול הוא, היאך מרצה על הפסול? ובאתי והרציתי הדברים לפני ר' עקיבא ואמ' לי, הרי המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה...'

את ר' שמעון לא פגש זקן פשוט שהתקשה בהלכה קדומה, אלא אחד מתלמידי ר' עקיבא שמסורת נאמנה בפיו. למד ממנו ר' שמעון את המסורת ובא והרצה אותה לפני חבריו בגליל, אלו הקשו על ההלכה, ור' שמעון הלך אל רבו (ליבנה? לאושא?) שיסביר לו אותה. ואכן, מעניק ר' עקיבא לר' שמעון הסבר מאלף על הגיונה הפנימי של ההלכה.

ועוד ברור עתה, שר' שמעון לא שבת ב'בית פאני', אלא ב'בית פאגי'. כפר סמוך לירושלים בו ניתן היה להלין את המת (כאשר נפטר אביו של אדם אחרי ששחט את הפסח, תוספתא פסחים ח ח), בו אפו והכינו את המנחות והחלות להקרבה (מנחות צה:) ובו עצר ישו כשהתקרב אל ירושלים ממזרח וביקש מתלמידיו להביא לו עייר, כדי לקיים את נבואת זכריה על המשיח הנכנס לירושלים רכוב על חמור (מתי כא 1).

אך בדפוס הראשון של התוספתא הגירסה אינה 'בכפר בית פאגי' אלא 'בכפר עכו'. גירסה זו משנה את מסלולו של ר' שמעון ומקשה על מהלך הסיפור. עכו מצויה בגבולו של הגליל, ומדוע ישתמש ר' שמעון בביטוי הכללי 'חבירי בגליל'? ועוד שהגירסא 'בית פאגי' מקויימת ע"י כל עדי הנוסח של הבבלי והתוספתא מלבד הדפוס הראשון.

החל מן המאות הראשונות לספירה הפך בית פאגי לאתר עליה לרגל נוצרי ועד היום ישנה בו כנסיה גדולה. יתכן שהשיבוש הוא פרי צנזורה פנימית. כפר פגי הפך ל'כפר עכו"ם' וזה קוצר ל'כפר עכו'.