סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 772
"המנחות מועלין בהן משהוקדשו"
מעילה ט ע"א
משעה שהוקדשו קדושת פה, קדשו המנחות ומועלים בהם, ואמנם שונה היא קדושת פה של מנחות מקדושת פה של קרבנות, שקדושת קרבנות לאחר שהקדישם בפה, הרי היא קדושת הגוף, משא"כ מנחה ע"י שהקדיש בקדושת פה אין בה רק קדושת דמים.
ובטעם הדבר דמאי שנא בהמת קרבן, שהיא קדושה מחיים בקדושת הגוף, ומאי שנא מנחות, שכל זמן שלא נתקדשו בכלי שרת אין בהם אלא קדושת דמים. כתב הראב"ד בפירוש (ריש מס' תמיד) וז"ל, דהיינו טעמא שבהמה לאלתר נתקדשה בקדושת הגוף, משום שלאלתר ראויה להקרבה, ואינה מחוסרת מעשה רב אלא שחיטה בלבד. אבל קטורת מחוסרת מעשה רב כגון כתישה, ובמנחות בלילה - היינו שעדיין צריכים לבלול הסולת עם השמן - ע"כ לא קדשי קדושת הגוף בפה, אלא בכלי שרת דוקא, עכ"ל. ובחזון יחזקאל על התוספתא מנחות (בהשמטות), הביא מדברי האור שמח, שהטעם שמנחות אינם כבע"ח להתקדש קדושת הגוף בקדושת פה בלבד, משום שכל זמן שלא נתנם בכלי, חסר הצירוף שיצרפה לשיעורה, ואין כאן קרבן מנחה. עוד הביא מתשובת הרשב"א (סי' ל"א) שהאריך בזה, וכתב שבמנחות, גזה"כ הוא שבעינן כלי שרת, עי"ש מה שהקשה לכל אחת מן השיטות. ומבאר דבהמת קרבן, כיון שכמו שהיא ראויה מיד לעשות בה עבודת הקרבן, לכן היא קדושה מיד קדושת הגוף בקידוש פה, אבל מנחות ונסכים אין בהם שום עבודת הקרבה, עד שיהיו נתונים בכלי שרת, לפיכך לא קדשו בקדושת הגוף, עד שינתנו בכלי שרת, ויהיו ראויים לעבוד בהם עבודת הקרבה. ובמכתבים שבסוף הספר חי' מרן רי"ז הלוי כתב אל הגר"י אברמסקי לדון בזה, והביא דכן נקט בהגהות הרש"ש למנחות (דף ק') לחלק בין מנחות שמעשיהן בכלי, לעופות שמעשיהן ביד. והגרי"ז חולק עליהם ומבאר, דשני מיני קדושת הגוף הם בעצם החפצא שלהם. דין קדושת הגוף שע"י דין הקדש שלא נאמר בתורה, אלא בבהמה בלבד, כמו שהוכיח שם מן המקראות, ועוד דין קדושת הגוף, ע"י כלי שרת, מקרא דכל הנוגע בהם יקדש, עיי"ש היטב.
[שיעורי היום]
