|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ותוחבו בסירא ונמשך ממנו – סירה קוצנית
|
 |
 |
|
|
תמונה 1. סירה קוצנית – פירות לפני הבשלה |
תמונה 2. סירה קוצנית – פירות בשלים |
הסירה מוזכרת פעמים רבות במקרא ובספרות חז"ל בהקשרים שונים ובעזרתם ניתן לשער שאכן הכוונה לצמח הנקרא בפינו בשם זה. אביא כמה דוגמאות:
הסירה מהווה חלק מטור הסוקצסיה בחבל הים תיכוני ולאחר ששטח מיוער, מעובד או מיושב ניטש הוא מתכסה לאחר תקופה קצרה בשיחי הסירה. הדבר מסביר את הנבואה: "ועלתה ארמנתיה סירים, קמוש וחוח במבצריה, והיתה נוה תנים, חציר לבנות יענה" (ישעיהו, ל"ד י"ג). שטחים נרחבים בהרי יהודה והשומרון מכוסים בבתה (נוף של שיחים נמוכים) המורכבת בעיקר מסירה קוצנית בגלל כריתת היערות. הביטוי להרס וגלות הוא התפתחות צמחייה האופיינית לבתי גידול נטושים.
 |
 |
|
|
תמונה 3. בתה של סירה קוצנית ליד נוה דניאל. |
תמונה 4. כרם מוזנח – בחלק האחורי ימני של התמונה ניתן לראות שיחי סירה מפותחים. |
יהודה פליקס מפרש את הפסוק בהושע (ב' ח'): "לכן הנני שך את דרכך בסירים, וגדרתי את גדרה, ונתיבותיה לא תמצא" על פי המקובל בקרב הערבים עד היום לבנות מסביב לכרמים והשדות משוכות מערמות סירה קוצנית ולהגביה גדרות אבנים. פירושו של אבן עזרא במקום מוביל אותנו למאפיין נוסף של הסירה: "בסירים - קוצים כי כקול הסירים כי עד סירים סבוכים". התפקיד שממלאות ערמות הסירה בגידור הוא תפקיד משני ואילו תפקידן העיקרי הוא הצורך לייבש את השיחים לפני השימוש שנעשה בהם כחומר בעירה. הנביא נחום (א' י') אומר: "כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא". את שיחי הסירה מרכזים בערמות גדולות וסבוכות ולאחר שהם יבשים "כקש יבש" הם ראויים לבעירה. על תפקידה של הסירה כחומר בעירה אנו לומדים גם מהפסוק: "כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל וגם זה הבל" (קהלת ז' ו'). הסירה הבוערת משמיעה קולות נפץ וכך אנו מוצאים במדרש: "כי כקול הסירים תחת הסיר, ר' לוי בריה דר' זעירא עבד לה נטילת רשות, כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך, ברם הלין סרייתא כד אינון דולקים קולן הולך מימר אוף אנן קיסין" (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז'). על פי המדרש עצים אינם משמיעים רעש בעת שהם בוערים ורק הסירה קולה הולך ואומר שגם היא בכלל העצים.
לשימוש הרב בסירה כחומר בעירה היתה השפעה קשה על נוף ההר משום שלסירה תפקיד חשוב במניעת סחיפת קרקע וכריתה יסודית מדי של אוכלוסיות צמח זה גרמה להרס הקרקע. אנו מוצאים תופעה זו במיוחד בסמוך למשרפות סיד משום שהשתמשו בהן בכמויות גדולות מאד של שיחי סירה. שרידי מאות משרפות מסוג זה פזורות בהרי יהודה ובנימין (תמונה 5).
בתכונה חשובה של הסירה שהעניקה לה את שמה – קוצניות - כבר עסקנו במאמר "בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג" (סנהדרין מט ע"א). שם ראינו שסירה קוצנית עשוייה לקרוע את בגדיהם של החולפים לידה. לסירה יש עלים מורכבים בעלי מבנה מנוצה ולקראת הקיץ נושרים העלעלים ונותרים ציריהם המתקשים והופכים להיות קוצים (ראה בתמונה). בגלל קוצניותה היא נמנתה עם קוצים אחרים שהיה צורך לסלק מדרכם של בני ישראל היוצאים ממצרים: "באברהם הוא אומר והשענו תחת העץ, אף המקום נתן לבניו שבעה ענני כבוד במדבר, אחד מימינם ואחד משמאלם אחד לפניהם ואחד לאחריהם ואחד למעלה מראשיהם ואחד לשכינה שביניהם. ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם הורג נחשים ועקרבים ושורף סירים וקוצים ואטד" (תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פ"ד). בסוגיתנו מתוארים קוצי הסירה כמסוגלים לרצוע את אוזנו של עבד עברי. גם במשנה בכריתות (פ"ג מ"ח) אנו לומדים על אפשרות קוצי הסירה לנקב איבר באדם: "ועוד שאלן רבי עקיבא אבר המדולדל בבהמה מהו ... שכך היו מוכי שחין בירושלים עושין הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו עד שהוא מניח בו כשעורה ותוחבו בסירה והוא נמשך ממנו וכו'". המשנה מתארת דרך "אלגנטית" להפטר מאיבר מדולדל מבלי לנגוע בו ולהטמא. רע"ב מפרש: "בסירה - בקוץ המחובר לקרקע" ותיו"ט: "בסירה - פירש הר"ב בקוץ. וכן פירש"י והוא לשון עברי כקול הסירים וכן מבור הסירה כמדרשם ז"ל".
הקשה אחד מלומדי הדף היומי, המודע לשימוש שעושים שדאים מנוסים בשיחי הסירה כמצע לפרישת שק השינה, כיצד ניתן לשכב על גבי קוצים? התשובה היא שאמנם הקוצים כשלעצמם קשים למדי אך ענפי השיחים גמישים והקוצים הבודדים אינם יכולים להפעיל התנגדות למשקל הגוף. בנוסף לכך כאשר משתרעים על מספר שיחים גדול לחץ הגוף מתחלק על פני שטח גדול ולכן בכל נקודה הלחץ קטן. על פי עקרון זה הפקירים ההודים מסוגלים לשכב ללא כאב על מיטות מסמרים.
 |
 |
|
| תמונה 5. שרידי כבשן סיד ליד נוה דניאל | תמונה 6. קוצי הסירה – בחלק מהעלים עדין נותרו עלעלים ירוקים |
(1) פירוש: דְּתַנְיָא [ששנינו בברייתא] בענין עבד עברי הרוצה להישאר בעבדותו לאחר שש שנים, שנאמר: "ולקחת את המרצע ונתתה באוזנו ובדלת" וכך דרשו: "מַרְצֵעַ" אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ בלבד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל (קוץ דקל) וְהַסִּירָה (קוץ), הַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב (חרט, כלי לכתיבה על גבי שעווה)? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלָקַחְתָּ" כָּל דָּבָר שֶׁנִּלְקַח בַּיָּד, דִּבְרֵי ר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: "מַרְצֵעַ" מַה מַּרְצֵעַ מְיוּחָד שהוא שֶׁל מַתֶּכֶת, אַף כָּל שֶׁל מַתֶּכֶת אבל בדבר שאינו עשוי מתכת לא ניתן לרצוע עבד עברי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
רשימת מקורות:
יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 218).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.