ריפרוף מהיר על הדף / ארנון סגל

מסכת כריתות דף י

מדור שבועי המתפרסם בימי חמישי בעיתון "מקור ראשון"

האם נוכל לחסוך, ולהביא קרבן אחד עבור כמה לידות? תשובת 'פעמונים': נראה שכן, אבל אל תמהרו לשמוח. זו לא תהיה עיסקת חייכן * מסביב לקרבן בשמונים יום – תחרות ריאליטי חדשה. נשים חסרות סבלנות מזרזות את קצב ההריון-לידה המקובל מדורי דורות * ואל תפספסו את המנון הדף: שני תורים/ או בני יונה/ אחד לחטאת/ ואחד לעולה

במשנה מובא מקרה מעציב למדי שבו מי שילדה בת בשעה טובה, חזרה והרתה, אך הפילה עוברית בתוך שמונים יום ללידתה, ושוב חזרה והפילה עוברית נוספת לאחר שמונים יום מהלידה השניה, וחוזר חלילה עד אין סוף (הזוג הצעיר היה כנראה לחוץ מאוד ללדת בלי הפסקה). רגע החיוב בקרבן של יולדת בת הוא ביום ה-80 ללידתה, ומכיוון שבכל פעם לא הגיעה אל רגע החיוב בטרם הפילה פעם נוספת, הדין במקרה כזה הוא שמביאה קרבן אחד בלבד על כל אלפיים ההפלות. לדעת רבי יהודה לעומת זאת, במקרה מצער שכזה מביאה קרבן על כל צמד לידות/הפלות.
אגב, מדובר כאן דווקא בלידת בנות. זה לא בשל איזו אפליה מתקנת (שאין ממנהג מְדורנו וממנהג הגמרא לבצעה), אלא בשל סיבה הפוכה לחלוטין: מכיוון שלידת בנים איננה גוררת עמה התלבטויות כה קשות. במקרה שהאם הטריה ילדה בן במזל טוב, חיובה בקרבן מתרחש לאחר ארבעים יום בלבד מהלידה. ואפילו אם היולדת הכרונית שלפנינו דוגלת בקיצור תהליכים, ותספיק להרות ואף להפיל בטרם חלפו ארבעים יום מהלידה, אין זו נחשבת לידה מבחינה הלכתית, וממילא גם איננה חייבת בשלה בקרבן. ממילא דיוננו נסוב בעניין לידת בנות.

לדעת רבי יהודה שעון העצר של הקרבן מתחיל לפעול החל מרגע יציאתה לעולם של הבת הראשונה, ואם כן, הלידה (כלו1מר הפלה) השלישית כבר מצויה מחוץ לטווח הפעולה של הלידה הראשונה (80 יום). ממילא לשיטתו האשה תתחייב אז בקרבן אחר, שני במספר. לדעת חכמים במשנה, לעומת זאת, המדידה מתחילה בכל פעם מהלידה האחרונה, ודי בכך שהיולדת מצויה בטווח השמונים ללידת/הפלת הבת הקודמת, כדי לפטור בקרבן אחד את כל ההפלות שתפיל (בדילוגים של פחות משמונים יום) מעתה ועד עולם.

תוהה הגמרא כולה: הרי רבי יהודה, כאמור, לא מתייחס מאוד ברצינות ללידה (הפלה) השניה, אלא בעיקר לזו הראשונה. האם גם בעניין חשבון ימי הטהרה והטומאה שלאחר הלידה (יולדת בת טמאה שבועיים, ולאחריהם נחשבת טהורה במשך 66 ימים, אם כי עדיין אסורה באכילת בשר קרבנות) הוא פשוט לא סופר את הלידה השניה? או שלדעתו בעניין זה דווקא יש כוח ללידה השניה להביא לפיצול רצף הימים הטובים והטהורים של הלידה הראשונה (כך שלאחר סיום ימי הטומאה של הלידה השניה תוכל להשלים את ימי הטוהר שהחסירה)? בסופה של הסוגיא, לאחר סידרת ראיות ארוכה, משתכנעים שלדעת רבי יהודה ימי הטהרה צריכים להיות רצופים, והלידה השניה פשוט לא משמעותית מספיק מבחינתו עד כדי שיהיה בכוחה לפצל את ימי הטהרה של הלידה הראשונה.

משנה: על קרבן עולה ויורד כבר שמעתם? אל תצפו לפעלולים מדהימים. בסך הכל מדובר על סידרת עבירות שאת הקנס עליהן אפשר לשלם בכמה ערוצים. ובכן, על העבירות הבאות מביאים קרבן עולה ויורד: שמיעת קול (נשמע תמים למדי, אבל הכוונה למי שיודע משהו שבשלו יש באפשרותו להעיד לטובת חברו, אך נשבע באופן שקרי כאילו אין לו כל מידע על כך), ביטוי שפתים (גם זה נשמע די סטנדרטי, חלק מחופש הביטוי, אבל הכוונה כמובן לביטויים שאינם הולמים איש יהודי – מי שבחר להישבע לשקר), כניסה בטומאה למקדש או אכילת קדשים בטומאה, וכן היולדת והמצורע.

ואילו המסלולים השונים: יולדת עשירה מביאה איתה מחדר הלידה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, ואילו זו חסרת האמצעים מסתפקת בהבאת שני תורים/בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, וגמרנו. גם במצורע קיימות שתי אפשרויות תשלום: עני מביא עמו כבש לאשם ושני תורים/בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה, ואילו עשיר – כבש לאשם, כבש לעולה וכבשה תמימה לחטאת. מי ששמע איזשהו קול, ביטא משהו שלא היה צריך לבטא בשפתיו, או טימא את המקדש וקדשיו לא עלינו, יכול לשלם את חובו המוסרי בשלושה מסלולים: המסלול לעשירים (כשבה/שעירה לחטאת), מסלול הדלים (2 תורים/בני יונה), ואופן התשלום לאלו הדלילים לגמרי (עשירית האיפה למנחה).

ואגב, עשירית האיפה שמתחייבים בה שומעי הקולות, המתבטאים וחבריהם השליליים יכולה להסתכם בלא יותר מפרוטה. היהדות ריחמה עליהם ולא דרשה מהם יותר מכך. הבה נקווה כולנו שאיש לא יראה בכך אישור לחטוא חופשי חופשי בעוונות עולים ויורדים אלו.