הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "כללים סותרים"; "ובפלוגתא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

כריתות ז ע"א

ר' יוחנן אמר: במבעט, דקאמר אין יום הכפורים מכפר, דאי הדר ביה בתר יום הכיפורים, בעי לאיתויי אשם תלוי. ור"ל סבר: מבעט נמי מכפר עליה יום הכיפורים.
ובפלוגתא: האומר לא יתכפר לי חטאתי - אביי אמר: אינה מכפרת, רבא אמר: מכפרת. היכא דאמר לא תיקרב - דכולי עלמא לא פליגי דלא מכפרת, דכתיב: +ויקרא א'+ יקריב אותו לרצונו, כי פליגי - דאמר תיקרב ולא תכפר, אביי אמר: אין מכפרת, דהא אמר לא תכפר; רבא אמר: מכפרת, כיון דאמר תיקרב, כפרה ממילא אתי. והדר ביה רבא, כדתניא: יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבין ועל שאין שבין? ודין הוא, ומה חטאת ואשם מכפרין ויוה"כ מכפר, מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין, אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבין! ...

1.
הגמרא מדמה את המחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש למחלוקת אביי ורבא. בפשטות יש לומר שאביי ורבא הם אלה שנחלקו בעיקרון של המחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש.

2.
לפי ההשוואה של הגמרא יוצא שרבי יוחנן ואביי הם בדעה אחת וריש לקיש ורבא הן בדעה אחרת, ואז נוצרת סתירה בכללי הפסיקה בהלכה, שהרי מצד אחד הכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, ומצד שני הכלל הוא, שהלכה כרבא נגד אביי [כללים סותרים].

2.1
ולכן מסבירים, ששתי המחלוקות אינן ממש זהות אלא רק דומות. ולכן רבא יכול לסבור כרבי יוחנן. לפי זה יוצא שהביטוי "ובפלוגתא..." משמעו: "המחלוקת כאן דומה למחלוקת אחרת"

3.
ראה בתוס' ד"ה: "ובפלוגתא", וב"מתיבתא", הערה יג, וב"ילקוט ביאורים", עמוד רטז. וראה שם בהערה פז, שיש אומרים שהכלל שהלכה כרבא נגד אביי נכון רק כשאין אמוראים נוספים שחולקים באותה מחלוקת.

3.1
לפי זה יוצא שהכלל הכללי שהלכה כרבא נגד אביי איננה בגלל החשיבות והגדלות היתרה של רבא, אלא שזהו סימן היכר שרב אשי ורבינא קבעו שהלכה כרבא בסוגיות שהוחלט כך באופן נקודתי, ולכן כשהשתתפו אמוראים נוספים במחלוקת לא היתה הכרעה נקודתית של "עורך הש"ס" [או של המכריעים בתקופה קדומה יותר]. ומאד חשוב לבדוק האם הכלל של שיטה זו יהיה נכון לכל שאר ההכרעות במחלוקות בין האמוראים.

4.
הגמרא מציינת שרבא חזר בו והודה לאביי.

4.1
מפשט המפרשים [מתוס' ד"ה: "והדר ביה רבא"] משמע שלא מפורש שרבא חזר בו אלא כך קובעת הגמרא, שלא יתכן שרבא יחלוק על הברייתא, וראה בהרחבה ב"ילקוט ביאורים", עמוד ריז.

4.2
ונראה שמכאן יש הוכחה חשובה לעובדה שהיו ברייתות "ידועות" יותר ו"ידועות" פחות, וכן היו ברייתות יותר "חשובות" ופחות "חשובות", וכנראה סוגייתנו קובעת שהברייתא כאן הינה מאד חשובה ולכן ברור שרבא חזר בו.

4.3
אפשר לומר שהגמרא מניחה שרבא עצמו באמת חזר בו ברגע שנודע לו על הברייתא החשובה, אולם מתוס' משמע שהברייתא בודאי היתה ידועה לו, שהרי הוא עצמו מיישבה בהמשך הסוגיה, אם כן מדוע בכלל רבא חלק עליה מלכתחילה עד שהיה צריך לחזור בו? אלא, שתוס' מתכוון באמת לברייתא "חשובה" ומחייבת ולא מבחינת ההיכרות שהברייתא היתה ידועה.